תמ"ש 8879-12-15

תקציר

השופטת דחתה על הסף את כל הטענות שהועלו הן על ידי האב התובע והן על ידי האם הנתבעת, לאחר דיון בשורה של תביעות שהגישו בני הזוג הגרושים בנוגע למשמורת ילדיהם ומזונות. התובעת ביקשה הפחתת מזונות ושינוי הסדרי המגורים של הילדים, ואילו הנתבעת ביקשה להרחיב את השהות של הילדים עם אביהם. החלטת השופט התבססה על מספר גורמים. ראשית, לא חל שינוי נסיבות משמעותי מאז הושג הסכם הגירושין של בני הזוג חצי שנה קודם לכן, וטענות התובעת לירידה בהשתכרות ולהגדלת הוצאות לא רק שלא הוכחו אלא סותרות בראיות שהוצגו בבית המשפט. שנית, התובע פעל בחוסר תום לב בכך שהסתיר את מודעותו להריונה של חברתו דאז ולתוכניותיו להינשא ולהביא ילד נוסף, והשתמש בכך כטיעון להפחתת מזונות. שלישית, השופטת הדגישה את חשיבות הקיום של הסכמי פשרה ואת עקרון הוודאות החוזית, במיוחד בסכסוכים משפחתיים, וציינה את חוסר תום הלב בייצוג התובע על ידי הלשכה לסיוע משפטי. לבסוף, נדחו טענות הצדדים לשינוי הסדרי המגורים, שכן השופט לא מצא שינוי מהותי בטובת הילדים או במצבם של ההורים. ככלל, הדגישה השופטת את הצורך ביציבות ובסופיות הסכמי הגירושין, וסברה כי המשך המשפט יפגע במשפחה, ובעיקר בילדים.