פר"ק 8371-06-14

תקציר

השאלה המרכזית הנוגעת לתחולת סעיף 31ב(א) לחוק היא האם העמותה מהווה גוף שיש למדינה חלק תקציבי בו. לטענת המבקשת, הסעיף אינו חל שכן העמותה אינה "גוף מתוקצב" ואינה "גוף נתמך" כהגדרתו בחוק. עם זאת, בית המשפט מוצא כי משמעותו המילולית של החוק אינה תומכת בפרשנות זו וכי כוונת המחוקק מאחורי סעיף 31ב(א) הייתה להזהיר מפני שימוש לרעה בכספי המדינה באופן רחב יותר. ככזה, הסעיף חל באופן כללי יותר על כל גוף שבו הממשלה משתתפת כספית, מה שכולל בבירור את העמותה במקרה זה. כמו כן, השתתפות המדינה בתקציב העמותה ניכרת בתקנות החינוך הממלכתי. טענת המבקש כי למדינה אין השתתפות כזו משוללת כל יסוד ועומדת בסתירה לטענותיו שלו. בית המשפט דוחה גם את טענת המבקש כי הסכמתו הנטענת של משרד החינוך להמחאת הזכויות מונעת מהמשרד להסתמך על החוק. בהתייחסו לטענות המפרקים, קובע בית המשפט כי הוצאות ניהול העמותה ובית הספר אינן נחשבות בהכרח להוצאות פירוק הגוברות על זכויותיהם של נושים מובטחים. במקרה זה, הוצאות אלה – לרבות שכר המורים – אינן מיטיבות עם המבקש, מה גם שהמפרקים מבקשים להעביר את הנכס המשועבד לנושה אחר. לפיכך, המבקש אינו אחראי לכיסוי הוצאות אלה. לבסוף, בית המשפט מתייחס למהות השעבוד של המבקש. המפרקים טוענים כי השעבוד של המבקש הוא "שעבוד צף", שהוא נחות מחובות אחרים. עם זאת, בית המשפט מגיע למסקנה כי המשכון, אף שהוא חל על זכויות עתידיות, אינו "שעבוד צף" כהגדרתו בפקודה. מהנסיבות עולה כי הצדדים התכוונו לשעבוד ספציפי על כספים המגיעים ממשרד החינוך, והסכמת הבנק נדרשת לכל הקצאה או שעבוד נוסף של כספים אלה. בסופו של דבר, למרות דחיית טענות המפרקים, בית המשפט פוסק לטובת משרד החינוך ומתיר למפרקים הזמניים להשתמש בכספים לתשלום שכר המורים, ובכך דוחה את תביעת המבקש.