סע"ש 3125-10-17

תקציר

פסק הדין מקבל את טענות התביעה ברובן. היא קובעת את "השכר הקובע" לתשלום זכויות הנגזרות מהשכר, שלטענת הנתבעת יש לחשב לפי שכר התובעים בשנת 2009 בגין תוכנית הבראה שנחתמה עם מדינת ישראל. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענת הנתבעת מהווה הרחבה של החזות וכי קיימת פסיקה קודמת של בית המשפט בעניין השכר הקובע, הפוסקת לתובעים הפרשי שכר בהתאם לשכר עובדי ההוראה בחינוך הרשמי. לפיכך, השכר הקובע לתשלום זכויות סוציאליות יתבסס על השכר שנפסק לתובעים על ידי בית המשפט בפסק דין קודם. פסק הדין מתייחס גם לתביעות התובעים לפיצויי פיטורים, וקובע כי טענותיהם להשמה ולהמשך העסקה נזנחו או מיותרות. בית הדין פוסק לשני התובעים פיצויי פיטורים, המחושבים על פי תקנות שירות עובדי הוראה ועל בסיס שכרם האחרון בתוספת 1/12 מדמי ההבראה. טענות התובעים לפיטורים שלא כדין ואי קיום שימוע נדחות, שכן בית הדין מצא כי יחסי העבודה הסתיימו עקב הגיעם של התובעים לגיל פרישה ולא עקב פיטורים. בנוסף, בית המשפט דוחה את תביעות התובעים לפיצויים בגין אובדן זכויות פנסיוניות אך פוסק להם פיצויים בגין אי ביצוע הפרשות לתגמולים ולקרן השתלמות, שניהם מחושבים על בסיס המשכורות שנפסקו להם בהליכים קודמים. התובעים זכאים גם לקבל הפרשים בדמי מענק היובל ודמי ההבראה. לבסוף, הנתבע נדרש לשלם את הסכומים שנקבעו על ידי בית המשפט, הכוללים הפרשי הצמדה וריבית, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. הנתבע יישא גם בהוצאות המשפט של התובעים, בסך 20,000 ₪ כל אחד.