בג"צ 87/23

תקציר

פסק הדין דן בדחיית עתירה המערערת על החלטת המפקד הצבאי להפעיל את סמכותו לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה, המאפשרת הריסת בית מחבל כאמצעי הרתעה מפני פיגועים עתידיים. לאחר עיון בכל המסמכים והטענות, לרבות חומר חסוי, אישר בית המשפט את החלטת המפקד, תוך שהוא מציין מקרים תקדימיים התומכים בנחיצות ובערך ההרתעה של הריסות כאלה. למרות שהכיר במצוקותיהם של בני משפחה חפים מפשע, הסכים בית המשפט עם חוות הדעת המקצועית לפיה הריסת בתים משמשת הרתעה אפקטיבית, החיונית למניעת ביצוע פיגועים על ידי מחבלים פוטנציאליים. העותרים טענו נגד ההריסה בטענה שלא היו מעורבים או מודעים לתוכניותיו של המחבל, אך הראיות הצביעו על כך שאשתו של המחבל חשדה בכוונותיו אך לא פעלה למניעת הפיגוע. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של המפקד הצבאי או בשיקול דעתו בנוגע להיקפה של ההריסה, וציין כי העותרים לא ערערו כראוי על שיקול הדעת המקצועי בנוגע לנזק אגבי פוטנציאלי. כמו כן, נדחו התנגדויות להשפעה הסביבתית של ההריסה, שכן התושבים הסמוכים לא ערערו עליה בעצמם. השופט סולברג וההרכב הגיעו למסקנה כי למרות המורכבות המוסרית והמשקל הנפשי של הריסת בית מחבל, הרציונל המשפטי והביטחוני להרתעה גובר, ומאשר את הצורך בשימוש באמצעי זה להצלת חיים. השופטת ברון הביעה ספקנות לגבי ראיות ההרתעה שהושגה, אך הסכימה עם פסק הדין בשל הנסיבות הספציפיות המצביעות על חוסר המעש של העותר. משכך, נדחתה העתירה ואישרה את פעולות הרשות הצבאית.