ת"א 46840-02-21

תקציר

עניינו של התיק בהסכם הלוואה מיום 5.3.2019 בין התובעת לבין אחייניותיו של הנתבע על סך של 1,160,000 ₪ לצורך הסדר חובותיהן בשוק החוץ בנקאי. הנתבעת ערבה לפירעון ו/או שיפוי התובעת בגין ההלוואה עד לסכום של 1,460,000 ₪. התובע טען כי עמד בהתחייבויותיו על פי הסכם ההלוואה אך הנתבע התנגד. לאחר בחינת הראיות והעדויות שהוצגו, מצאה השופטת מספר בעיות בטענות התובע. השופטת ציינה כי בנספח להסכם לא צוין הסכום שהולווה, מה שיצר מקום לטענת הנתבע כי התובע לא עמד בהתחייבויותיו. זאת ועוד, עדותו של התובע עצמו סתרה את טענתו כי יחזיר את כל חובות האחיות. גם טענתו של התובע כי גייס את הכספים הדרושים לתשלום חובות האחיות לא הייתה משכנעת, שכן הוא לא הביא כל ראיה או עדות שתתמוך בטענותיו, ועדותו הייתה מלאה סתירות. באשר לחוב המהותי לרמי, קיבלה השופטת את טענת הנתבע כי התובעת לא שילמה אותו, בהתבסס על הודעות בין רמי לאחיות, הסכם פשרה בין הנתבע לרמי ועדויות אשתו של רמי ועורך דין שהיה מעורב בתהליך פירעון החוב. השופט גם קבע כי אין זה סביר שהתובע ישלם סכומים כה משמעותיים מבלי לוודא שהאחיות עומדות בהתחייבויותיהן כלפיו. השופט הגיע למסקנה כי התובע לא הוכיח כי שילם את הסכומים הנתבעים על פי הסכם ההלוואה. תחת זאת, מהראיות עולה כי התובע שילם רק 235,000 ₪ לחלק מהנושים. לפיכך החליטה השופטת לבטל את הסכם ההלוואה ולהורות על השבה הדדית. חובת הנתבע לשפות את התובע הוגבלה לסכום ששולם בפועל על ידי התובע, בניכוי הסכום שהוחזר לו, שהסתכם ב-155,000 ₪ לאחר ניכוי של 80,000 ₪. עוד הורה השופט לעדכן בהתאם את סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל וכי כל צד יישא בהוצאותיו.