תמ"ש 88463/98

תקציר

בהיעדר הגנה, פסק הדין חייב את הנתבע לשלם 1400 ₪ לחודש כמזונות לאישה ו-1200 ₪ לחודש עבור מזונות הקטין, בנוסף לקצבת הילדים של המל"ל. הנתבע עתר לבטל את פסק הדין, ושני הצדדים הסכימו לבטל את פסק הדין והסכימו על תנאי גירושיהם, לרבות משמורת והסדרי רכוש. עם זאת, סוגיית המזונות נותרה ללא הכרעה. בית המשפט אישר את הסכמתם וקבע מזונות זמניים לקטין בלבד. לאחר התרת נישואיהם, בחן בית המשפט את תביעות המזונות. באשר למזונות האישה, קבע בית המשפט כי מאחר והנתבע יהודי ובעל דין אישי, חל הדין העברי, שאינו מחייב אותו לפרנס את אשתו הלא-יהודייה. למרות שלבני הזוג היו נישואים אזרחיים תקפים, בית המשפט קבע כי אין לאפשר לבעל לפטור את עצמו מתשלום מזונות על סמך הדין האישי ממנו התעלם בעת כניסתו לנישואין. בית המשפט דן באפשרות לבחון את חוזה הנישואין כבסיס למזונות, אך הגיע למסקנה כי לא ניתן להגדיר מחדש את תביעת האישה, שהסתמכה על מעמד הנישואין, כתביעה חוזית. עוד ציינה השופטת כי בכל מקרה, התנהלותה של האישה והאיחור בביצוע פסק הדין הראשוני, כמו גם העסקתה לאחר מכן, הביאו לכך שהיא אינה זכאית למזונות, מה גם שהנתבע ככל הנראה פרנס את המשפחה בתקופה זו. לעניין מזונות הקטין חישב בית המשפט את צרכי הילד בסכום של 2000 ₪ לחודש וחילק את ההוצאות בין ההורים בהתאם להכנסותיהם. הנתבע חויב לשלם לבתו הקטינה סך של 1160 ₪ לחודש כדמי מזונות, צמודים למדד המחירים לצרכן, כאשר התשלום הראשון ישולם ביום 1.11.03. כמו כן הותר לנתבע לנכות כל סכום ששולם כמזונות בגין תקופת החיוב הקודמת. בית המשפט דחה את תביעת האישה למזונות והורה על תשלום קצבת הילדים לאם, בנוסף למזונות עבור הקטין. שני הצדדים היו אמורים לשאת בהוצאות המשפטיות שלהם.