ת"פ 24079-01-12

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של תיקון 113 לחוק הישראלי בדבר שיקול דעת שיפוטי בענישה, ומדגיש כי הוא אינו חל רטרואקטיבית על המקרה הנדון, אך עדיין אמור להוות השראה לפסק הדין. התיקון קובע כי בתי המשפט יפעלו על פי הליך מובנה לענישה, תוך התחשבות בערכים חברתיים מוגנים, מידת הפגיעה, מדיניות הענישה הרווחת, נסיבות הקשורות לעבירה ונסיבות נוספות. במקרה זה של שני נאשמים שהורשעו בשוד בנסיבות מחמירות, בית המשפט קובע את טווח הענישה המתאים, שוקל שיקולי שיקום ושלום הציבור, ומעריך נסיבות שאינן קשורות לעבירה, ובסופו של דבר גוזר על נאשם 1 עד שלוש וחצי שנים ועל נאשם 2 לאותה תקופה. שניהם מקבלים עונשי מאסר על תנאי נוספים ונדרשים לשלם פיצויים לקורבנות. פסק הדין מצדיק סטייה קלה מהנחיות התיקון בשל גילו הצעיר של נאשם 1, תוך התחשבות גם בגורמים כמו תלות במשפחה, קבלת אחריות והיעדר עבר פלילי. ההרתעה מוכרת כגורם חיוני. פסק הדין נועד לשמור על אחידות בגזר הדין, תוך התחשבות בנסיבות הפרטניות. שני הנאשמים, שלא השתתפו באופן פעיל בתקיפת המאבטח, חויבו לשלם פיצויים בסך 2,000 ₪ כל אחד, כאשר נאשם 1, בהיותו אשם יותר, חויב לשלם 25,000 ₪ נוספים, ונאשם 2 20,000 ₪. פסק הדין מסתיים בפירוט העונשים, לרבות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצויים, עם זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.