בר"ע 21010-01-17

תקציר

בעל דין זר, בהאתא מסגנה, שאינו דובר עברית, נתקל בבעיות עם קבלת תצהיר עדותו העיקרית בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו. התצהיר הראשוני, שהוגש בעברית, לא היה מזוהה עם המתרגם ולכן נדחה, כאשר בית המשפט הורה על תצהיר מאומת ומתורגם כדין בתוך שבוע. תצהיר חדש הוגש עם מידע נוסף על תהליך התרגום אך עדיין לא הושלם, מה שהוביל את בית המשפט לדחות אותו, לדחות את הדיון ולחייב את מסגנה בהוצאות בסך 5,000 שקל. מסגנה הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אך בית הדין דחה את בקשתו, בנימוק של סעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה. ההחלטה בעניין ההוצאות לא עמדה בתנאים המחמירים למתן רשות ערעור מיידית, וניתן היה לדון בעניין בערעור עם מתן פסק דין סופי. יתר על כן, השלכות ההחלטה על מקרים אחרים לא היוו סיבה מוצדקת למתן רשות ערעור מיידית. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, מבלי לפגוע בהטלת הוצאות או שיעורן, עליהן ניתן היה לערער בסוף ההליך.