ת"פ 22886-12-12

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות, בהן סחיטה באיומים, נשיאה והובלה של אמצעי לחימה והצתה, שנבעו מאירוע בו הושלך בקבוק תבערה לעבר ביתו של אודי שבו, אשר על פי החשד היה לו חוב עם הנאשם. השופטת פתחה וציינה כי לא נותרה לה ברירה אלא לזכות את הנאשם מאשמת נשיאת נשק והצתה מחמת ספק סביר, אך תרשיע אותו בסחיטה באיומים. השופט פירט את הראיות שהציגו התביעה וההגנה לכל אחד מהאישומים. לצורך האישום בסחיטה באיומים, הסתמכה התביעה על עדויותיהם של אודי שבו, אביו משה וחברתו לשעבר של אודי, רותם בן דוד, שהודעותיהם במשטרה הועדפו על פני עדויותיהם בבית המשפט בשל חוסר אמינותן. השופט מצא כי הנתבע אכן הלווה לאודי כספים בריבית גבוהה ואיים עליו לגרום לו לפרוע את החוב. עם זאת, מאחר שהתביעה לא הצליחה להוכיח כי אודי שילם תשלומים כלשהם כתוצאה מאיומים אלה, ניתן היה להרשיע את הנאשם רק בסעיף האישום הקל יותר של סחיטה לפי סעיף 428 לחוק העונשין. באשר לאישום ההצתה, הציגה התביעה שילוב של ראיות נסיבתיות עם אמירותיו של הנאשם עצמו במהלך חקירתו ושיחות עם מודיע, שהצביעו על מעורבותו באירוע. השופט מצא את ראיות התביעה משכנעות, אך בסופו של דבר זיכה את הנאשם בשל ספק סביר שנבע מאליבי שהציגה ההגנה. האליבי, אשר הציב את הנתבע במקום עבודתו בזמן האירוע, נתמך בעדויות מעסיקו של הנתבע ועמיתו לעבודה, למרות גילוים המאוחר וחוסר אמינותו של הנתבע עצמו. לסיכום הדגישה השופטת כי בעוד שלתביעה היה טיעון חזק, הספק הסביר שהעלתה ההגנה, במיוחד לגבי האליבי, חייב אותה לזכות את הנאשם מהאישומים של נשיאת נשק והצתה, ולהרשיעו רק בסחיטה באיומים. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים ביום 19.6.2014.