ת"א 18408-05-15

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעה לביטול פסק דין קודם בנוגע למכירת נכס שנוי במחלוקת. התביעה לביטול פסק הדין הקודם מתבססת על שלוש נקודות מרכזיות: גילוי ראיות חדשות, חוסר שיקול דעת ביחס לפסק הדין בפשרה והטעיה. בית המשפט מוצא כי הטיעון המבוסס על ראיות חדשות לוקה בחסר, שכן הראיות הנדונות אינן משנות באופן מהותי את הנסיבות שהובילו לפסק הדין הקודם, מה גם שפסק הדין לא התבסס על דיון הוכחות. יתר על כן, גם טענת ההטעיה בעייתית, שכן נראה כי טעותם של התובעים נבעה מהנחותיהם השגויות ומייעוץ בא כוחם, שאינו מהווה עילה מוצדקת לביטול פסק דין. עם זאת, בית המשפט מחליט כי לא ניתן לדחות על הסף את הטענה בדבר היעדר שיקול דעת והרשאה לפסק דין הפשרה. קיימת אפשרות כי התובעים יוכיחו כי עורך דינם הקודם חרג מסמכותו וכי נפלו פגמים בכריתת הסכם הפשרה. לפיכך, בעוד שחלקים מסוימים של התביעה נדחים, אחרים דורשים בדיקה נוספת. התיק יתקדם למשפט מלא, בו תהיה לתובעים הזדמנות להציג את ראיותיהם בנוגע לפעולות הבלתי מורשות של באי כוחם הקודמים ולהיבטים ההסכמיים של פסק הדין הקודם. החלטה זו מתקבלת בשלבים המוקדמים של ההליך, ובית המשפט נוקט משנה זהירות תוך הכרה במורכבות המצב ובצורך בבחינה מעמיקה של הסוגיות שהועלו.