עת"מ 190/09

תקציר

הערעור בפני בית המשפט עוסק בשאלה משפטית הנוגעת לפרשנותם של סעיפים 197 ו-119 לחוק התכנון והבניה, ובפרט למועד שבו מתחילה תקופת ההתיישנות בת שלוש השנים להגשת תביעה לפיצויים בגין ירידת ערך קרקע בשל תכנית מאושרת. המערערת, ועדה מקומית לתכנון ובניה, טענה כי תקופת ההתיישנות מתחילה במועד פרסום התכנית ברשומות, ואילו המשיבים, בעלי קרקעות שהגישו תביעות פיצויים, טענו כי היא מתחילה 15 יום לאחר מועד הפרסום. דעת הרוב בוועדת הערר קבעה כי תקופת ההתיישנות מתחילה 15 יום לאחר מועד הפרסום, ואילו דעת המיעוט קבעה כי היא מתחילה במועד הפרסום. היועץ המשפטי לממשלה תמך בפרשנות השנייה. בית המשפט בחן את השפה, התכלית וההיסטוריה החקיקתית של הסעיפים הרלוונטיים בחוק התכנון והבניה. נמצא כי סעיף 119, החל על תחילתה של תכנית, קובע כלל לפיו תכנית נכנסת לתוקף 15 יום לאחר פרסום אישורה. סעיף 119(ב), הוראה ספציפית לגבי תביעות לפי סעיף 197, קובע כי מועד הפרסום ברשומות הוא המועד הקובע לתביעות כאמור. בית המשפט פירש זאת כך שמועד הפרסום הוא מועד תחילתה של תקופת ההתיישנות, ולא 15 יום לאחר מכן. פרשנות זו נתמכה גם בפסיקה, בהיסטוריה החקיקתית של התיקון שהכניס את סעיף 119(ב) ובשיקולי זכויות קניין והסתמכות על החלטות קודמות. יתר על כן, קיומם של שני מועדים שונים – האחד להגשת התביעה והשני לחישוב הפיצויים – ייצור מורכבות מיותרת. בית המשפט ציין כי את טענות המשיבים, שהוגשו בתוך 15 יום מיום פרסום התוכנית, ניתן לחסוך אם שר הפנים יאריך את תקופת ההתיישנות מ"טעמים מיוחדים". לפיכך התקבל הערר והחלטת ועדת הערר בוטלה. כל צד היה אחראי להוצאותיו, והעניין הוכרע ללא נוכחות הצדדים.