עת"מ 274/09

תקציר

העותר, חבר לשכת עורכי הדין, ביקש כי עורכי שני פרסומים של לשכת עורכי הדין, "הפרקליט" ו"דין שווה", יפרסמו מאמר שנכתב על ידו. משסירבו העורכים, הוא הגיש עתירה לחייבם לפרסם את מאמרו. העורכים סירבו לבקשה, ונימקו אותה כעניין של שיקול דעת על פי סגנונה, צורתה ועיתויה של הכתבה, ולא מסיבות פסולות או מפלות. המאמר המדובר היה תגובה לנאום שנשא יו"ר לשכת עורכי הדין, ודן בנושאים שונים השנויים במחלוקת, ובהם ביטוח חובה לעורכי דין, ונכתב בסגנון פולמוסי. בעתירה נטען כי החלטת העורכים פוגעת בזכויותיו לחופש הביטוי ולחופש העיסוק, וכי היא מונעת משיקולים פסולים. בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי החלטת העורכים הייתה סבירה ונבעה אך ורק משיקולים לגיטימיים הנוגעים לתוכן הכתבה ולצורתה, ולשטח המצומצם העומד לרשותם בפרסומים. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי ניתן לממש את חופש הביטוי של העותרת באמצעות פלטפורמות רבות אחרות, וכי הפרסומים המדוברים אינם מחויבים לשמש פורום ציבורי לכל הדעות. בית המשפט גם לא מצא כל הצדקה לטענת העותרת בדבר אפליה, שכן תוכן הפרסומים לא שירת בעיקרו את האינטרסים של סיעות רוב. העותר חויב לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪, שהתחלקו שווה בשווה בין המשיבים.