ת"א 9587-07-18

תקציר

התובעת, עובדת בכירה ברשות מקומית גדולה, טענה כי אחיינה, הנתבע, חייב לה חוב בסך 200,000 ₪, בהתאם לשטר ביטחון שנחתם על ידי אבי הנתבע ונמסר לתובעת להבטחת התחייבויותיה של הנתבעת על פי הסכם שותפות. עם זאת, התובע לא היה צד להסכם השותפות או לשטר הבטוחה, ופרטיו של האחרון מולאו על ידי התובעת והופקדו בבנק בניגוד לתנאי העסקה הבסיסית. עוד טענה התובעת כי הנתבעים הפרו הסכם הלוואה וגרמו להפרת חוזה, וכי היא זכאית לפיצוי בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט קבע כי התובעת לא הצליחה להוכיח אף אחת מטענותיה. באשר לעילת התביעה המבוססת על שטר הביטחון, מצא בית המשפט כי התובעת לא הייתה מחזיקה ראויה בשטר, שכן ביצעה אותו שלא כדין ובניגוד להסכם השותפות. התובעת הייתה מודעת לתנאי ההסכם אך פעלה בניגוד להם בהוראת אחיה, שהיה לו עניין בהליכים אך לא היה צד להם. באשר לעילת התביעה החוזית, קבע בית המשפט כי לא התקיים חוזה בין התובעת לבין הנתבעים, שכן שמה של התובעת לא הופיע לא בשותפות ולא בהסכם ההלוואה. יתר על כן, התובעת לא הצליחה להוכיח קיומו של חוזה בעל פה. גם התביעה לעשיית עושר ולא במשפט נדחתה, שכן התובעת לא הצליחה להוכיח כי הנתבעים התעשרו על חשבונה ללא הצדקה משפטית. בית המשפט מתח ביקורת על התובעת על כך שלא זימנה עדים רלוונטיים וציין כי אחיה, שנראה כדמות הדומיננטית מאחורי ההליך, היה מעורב רגשית בתיק. עוד צוין כי מדובר בטענה מופרכת ובניצול לרעה של ההליך המשפטי, והתובעת ובא כוחה יכלו להימנע מחלקים ניכרים מתצהיר הדוד, שהתבסס על עדות שמיעה. לפיכך, הורה בית המשפט על מחיקת התביעה וקבע כי על התובעת לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעים.