ע"א 5664/93

תקציר

בתיק משפטי מורכב הנוגע לבעלותם של שני ציורי שמן מקוריים של ראובן רובין, פסק בסופו של דבר בית המשפט העליון נגד המערער, סוחר בשוק הפשפשים ביפו, לטובת ממשלת ארה"ב, שביטחה את הציורים. לאחר שאבדו הציורים בעקבות תערוכת אמנות בארה"ב, הם הופיעו בשוק הפשפשים, שם רכשה אותם המערערת בסכום סמלי, מבלי לממש את ערכם האמיתי. כשגילתה את משמעותם, היא הודיעה לרשויות. הסוגיה המשפטית העיקרית נסובה סביב תחולתו של סעיף 34 לחוק המכר, התומך ככלל בהעברת זכות בקניין למי שרוכש בתום לב פריט ממוכר העוסק במהלך העסקים הרגיל. בית המשפט בחן מספר גורמים, כולל הבעלות המקורית של ארה"ב בעקבות מדיניות השיפוי שלהם, וקבע כי קיים חוזה מכר תקף בין המוכר בשוק הפשפשים לבין הקונה גם תחת טעות נפוצה. חרף תום לבה של המערערת, קבע בית המשפט כי לא התקיימו דרישות מרכזיות של סעיף 34, ובפרט בדבר "תמורה ממשית" שניתנה לציורים ביחס לערכם האמיתי, ובכך נכשלה הגנת תקנת השוק. בנוסף, נמצא כי הציורים אינם מהסוג הנמכר בדרך כלל בהקשר של שוק הפשפשים, דבר המקשה עוד יותר על טענת המערערת. בית המשפט הדגיש כי סטנדרטים מקלים מדי עלולים לפגוע בטוהר המסחר ולהוביל לנישול לא ראוי של סחורה גנובה. דעת מיעוט הביעה חשש מההשלכות הציבוריות-חינוכיות של שלילת בעלות מקונה תמימה, אך דעת הרוב קבעה כי הציורים יקרי הערך יחזרו לידי ממשלת ארה"ב, והציעו למערערת פיצוי בגין רכישתה. פסק דין זה מדגיש את המתח בין הגנה על בעלות מקורית לבין תמיכה ברכישות בתום לב בסביבות שוק מורכבות.