ב"ש 1/87

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי חומרת העבירה לבדה אינה מהווה הצדקה מספקת למעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים, שכן הזכות הבסיסית ביותר היא חירותו של אדם. מעצר כזה מוצדק רק בעבירות שמטבען מהוות סכנה לציבור, כמו עבירות אלימות או עבירות סמים, או אם יש יסוד סביר לחשוד שהנאשם עלול להימלט או לשבש את הצדק. יתר על כן, בית המשפט הדגיש את חשיבות השמירה על עקרון השוויון בפני החוק, ורמז כי מעצר חלק מהנאשמים תוך שחרור אחרים בנסיבות דומות הוא מפלה. במקרה הספציפי שלפנינו, החליט בית המשפט כי יש לשחרר את המערערים, שהואשמו בזיוף מטבעות, ממעצר בשל היעדר הבחנה בין תפקידיהם לבין תפקידיו של נאשם שותף ששוחרר. חומרת העבירה לא הייתה סיבה מספקת למעצרם, ועקרון השוויון דרש את שחרורם. המערערים היו אמורים להשתחרר באותם תנאים כמו הנאשם השותף, לרבות ערבויות כספיות ובדיקות משטרתיות שוטפות. פסק דין זה מחזק את חזקת החפות ואת ערך חירות הפרט, תוך הדגשת הצורך בעקביות בהחלטות מעצר על מנת לקיים את עקרון השוויון בפני החוק.