ע"ב 1610/98

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגיש חבר משמר הכנסת בדימוס, שכיהן כקצין כנסת במשך עשר שנים, נגד יו"ר הכנסת. התובע טוען כי הופלה לרעה על ידי יו"ר הכנסת בהחלטות שונות שהתקבלו מכוח חוק המגורים, הרחבה והשמירה של הכנסת. ההחלטות המדוברות שוללות ממנו שלוש הטבות: התייעלות, מקדמה של מענק הפרישה שלו וזכאות לדרגת שכר 5 חדשה. הנתבעים טוענים כי החלטות יו"ר הכנסת היו חוקיות והתבססו על שיקולים סבירים. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובע. באשר לתשלום המקדמה של מענק הפרישה, קיבל בית המשפט את הסברם של הנתבעים כי הסירוב נבע מהבדלים מערכתיים בין תקציב המשטרה לתקציב הכנסת. גם החלטת התיאום בעניין זה נמצאה סבירה ולא מכוונת אישית כלפי התובע. אשר לתביעה בדבר דרגת השכר החמישית החדשה, הכיר בית המשפט בסמכותו של יושב ראש הכנסת לקבל החלטות תיאום מכוח חוק יושבות הכנסת, המאפשר לו לקבוע תנאי שירות למשמר הכנסת, שונים מאלה של המשטרה, כל עוד הם סבירים. בית המשפט ציין כי אנשי משמר הכנסת, לרבות התובע, זוכים לתוספת פרלמנטרית משמעותית בשכרם, שאינה ניתנת לשוטרים. לפיכך, החלטת היו"ר שלא להחיל את דרגת השכר החדשה על המשמרת, לרבות התובעת, הייתה סבירה, נועדה לצמצם את פערי השכר, ולא כוונה כלפי התובע בלבד. גם תביעתו החלופית של התובע לדרגת פרישה נדחתה מחוסר ראיות. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי לא יתערב בשיקול דעתו של יו"ר הכנסת באשר להחלטות תיאום, כל עוד הן מתקבלות באופן סביר וללא שיקולים זרים. מאחר שהתובעת לא הוכיחה כל אפליה או שיקולים פסולים, וההחלטות נמצאו סבירות, דחה בית המשפט את טענות התובעת הן לגבי המקדמה והן לגבי גובה השכר החדש. כמו כן, בית המשפט הבהיר כי לא יורה על הוצאות, בהתחשב במדיניותו בנוגע לפסיקת הוצאות בתביעות של גמלאים.