ק"ג 48098-05-12

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה בגין הפרשים כספיים בגמלאות שהגיש מר עזרא משען, שנפטר מאוחר יותר במהלך הליך התביעה, נגד המוסד לביטוח לאומי לעובדים בע"מ (מבטחים), התעשייה הצבאית לישראל בע"מ (תעש) ומדינת ישראל – משרד האוצר. התובעת, אלמנתו של מר משען, גב' ענת משען, טענה כי הנתבעים הפרו ביחד ולחוד את חובותיהם להשוות את קצבת הזקנה של בעלה המנוח לגמלה שקיבל מתעש עם פרישתו המוקדמת. היא טענה להפרשים כספיים שנבעו מהפרה לכאורה זו, וכן תשלומים נוספים הקשורים להפרשות לפנסיה ולמענק השנים העודפות. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה בשל סוגיות סף שונות, לרבות התיישנות, שיהוי והשתק. תעש והמדינה טענו כי התביעה נדחתה בזמן, שכן מר משען פרש לגמלאות בשנת 1993, ואילו התובע טען כי המועד הקובע לחישוב תקופת ההתיישנות היה כאשר מר משען הגיע לגיל פרישה בשנת 2007. בית המשפט הסכים עם טענת התובע בנקודה זו. המחלוקת העיקרית נגעה לפרשנותם של מספר הסכמים קיבוציים שנחתמו בין תעש, מבטחים ונציגי עובדים לאורך השנים. התובע טען כי הסכמים אלה חייבו את תעש ואת חברות הביטוח לדאוג לכך שקצבת הזקנה של מר משען לא תופחת מקצבת הפרישה המוקדמת שלו ולהוסיף באופן אריתמטי את כל הזכויות הפנסיוניות שצבר מחוץ לתעש. עם זאת, הנתבעים השיבו כי הסכמים אלה אינם חלים על מר משען או אינם תומכים בטענות התובע. הם הדגישו כי לא ניתן לקרוא את ההסכמים בנפרד אלא יש להתייחס אליהם כמכלול, לרבות הוראות שערערו את עמדות התובע. בית המשפט ניתח בהרחבה את ההסכמים ואת הפסיקה הרלוונטית ומצא כי תעש ומבטחים אינם יכולים להעניק זכויות החורגות מהתקנות האחידות המסדירות את הפנסיה. זאת ועוד, קביעת תוספת השקל, תשלום חד פעמי ששילמה תעש למבטחים עם פרישתו המוקדמת של מר משען, הוצמדה במפורש למועד הפרישה המוקדמת. לפיכך, כל הפחתה אפשרית בקצבת הזקנה בשל גורמים שאינם בשליטת תעש לא תגדיל רטרואקטיבית את תוספת השקל. בית המשפט דחה גם את טענות התובעת נגד מבטחים בנוגע לחישוב קצבת הזקנה וקבע כי היא חושבה כדין על פי התקנות האחידות. בית המשפט קבע כי חובתה של תעש לשלם את הפערים מכיסה, כאמור בהסכם משנת 2004, אינה חלה על מר משען וכי אין לפרש את ההסכמים כיוצרים התחייבות שלא הייתה קיימת במפורש. באשר לתביעה למתן שנים עודפות, קבע בית המשפט כי מר משען לא עמד בתנאים לפי חוק הגמלאות וההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים. לפיכך, התביעה נדחתה במלואה, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו. פסק הדין הדגיש את החשיבות שלא להטיל הוצאות על התובעת, בהתחשב באופי התביעה ובמעמדה של גב' משען כאלמנה המבקשת זכויות פנסיוניות. לצדדים נמסר כי זכותם לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלתו.