פ"ל 3014-08-20

תקציר

הנאשם הורשע בנהיגה בזמן פסילה, בניגוד לסעיפים 67 ו-10(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961, וכן בעבירת ביטוח. ההרשעה התבססה על הודאתו של הנאשם עצמו. בית המשפט גזר עליה שישה חודשי מאסר בפועל, אותם ניתן לרצות באמצעות עבודות שירות, לצד פסילה של ארבע שנים מלהחזיק רישיון נהיגה, החל מ-16 בספטמבר 2020. גזר הדין כולל גם שמונה חודשי פסילה נוספים, מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, וכן הפעלת 10 חודשי פסילה על תנאי ושישה חודשי מאסר על תנאי, שניהם מפסיקה קודמת. כמו כן הוטל על הנאשם לרצות עבודות שירות לתקופה של חמישה חודשים, העולה בקנה אחד עם עונש המאסר המותנה. בית המשפט הכיר בחומרת העבירה ובעברה התעבורתי המשמעותי של הנאשמת, אך בסופו של דבר שקל לטובתה את נסיבות חייה, הליך השיקום והמלצות שירות המבחן. השופט הדגיש את הצורך בענישה מחמירה במקרים כאלה, אך הגיע למסקנה כי שיקולי השיקום גוברים על חומרת העבירה במקרה זה. לנאשם יש זכות לערער על פסק הדין תוך 45 יום.