עת"א 49216-01-23

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת המשיב כי החלטת הוועדה להעביר את העותר מהאגף התקבלה בסמכות ובמסגרת פקודת הנציבות. התערבותו של בית המשפט בשיקול הדעת בהשמת אסיר באגף מוגבלת ביותר, במיוחד במקרה זה, בו ההחלטה מתבססת על הערכת גוף טיפולי מקצועי. עם זאת, לשופט יש כמה הסתייגויות מהחלטת הוועדה. הפקודה קובעת כי אסיר הזקוק להשגחה ברמה א' ישוכן באגף מפוקח, והחריגים לכך כתובים בצמצום. העותר, שהפגין התנהגות אלימה ולא שולב בטיפול קבוצתי, היה צריך להישאר באגף, במיוחד מאז האירוע האלים האחרון שאירע בשנת 2021, וההערכות האחרונות תיארו אותו כרגוע וכמי שמבין את טעויות העבר שלו. השופטת מדגישה כי אין לראות את התנהגותו המאתגרת של העותר, האופיינית לאנשים עם אוטיזם, כנפרדת לחלוטין ממוגבלותו המורכבת ומהיעדר טיפול הולם לאורך כל חייו. תפיסת הוועדה את העותר הן כדורש תשומת לב מיוחדת והן כאחראי מלא למעשיו היא סותרת. זאת ועוד, פוטנציאל התסכול שעלול לחוש העותר באגף המפוקח, בשל קבלת טיפול מאסירים אחרים, אינו מצדיק הפחתה משמעותית בתנאי כליאתו או הוצאתו ממתקן מתאים. במקום זאת, הפתרון צריך להיות למצוא דרך לשלב אותו במסגרות טיפוליות מתאימות. הוועדה נדרשת לבחון מחדש את עניינו של העותר ולשקול את כל הנתונים שהוצגו לעיל, כמו גם חלופות לדיורו, ולקבל החלטה בתוך 14 יום. עוד מציינת השופטת כי טענות העותר נגד העברתו לאגף ההפרדה אינן רלוונטיות למקרה זה, שכן המדינה תצטרך להגיש בקשה להמשך שהותו שם. לבסוף, נפסק לעותר אגרה על פי התקנות, שכן העתירה התקבלה באופן חלקי.