חדל"פ 20531-10-22

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט את הערעור בעניין הטלת צו תשלום חודשי על המערערת במסגרת הליכי חדלות פירעון. בית המשפט הדגיש את היקפם המצומצם להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא, תוך הדגשת קרבתו והיכרותו של בית המשפט הפרוצדורלי עם התיק ובעלי הדין שבו, המצדיקים בדרך כלל את האוטונומיה שלו להחליט על צווי תשלום על סמך ראיות שהוצגו. המערערת טענה כי יש לקבל בעניינה את אמצעי ההגנה שנקבעו בפסק דין לשצ'נקו, וטענה כי הפנסיה הביטחונית שלה אמורה לפטור אותה מתשלומים תקופתיים לפי חוק חדלות פירעון. עם זאת, בית המשפט מצא כי ידיעתה על ההליך, לצד החלטת המנכ"ל מיום 21.12.2020, נמסרה כראוי, תוך שלילת עילות הערעור. מוקד המחלוקת היה האם הגמלאות המתקבלות מהוות הטבות מוגנות לפי חוק משפחות החייל, בדומה להגנות לפי חוק הביטוח הלאומי, ובכך פוטרות אותה מתשלומים. בהסתמך על תקדים לשצ'נקו, לפיו גמלת קיום מינימלית מוגנת מפני ניכויים, העריך בית המשפט את הכנסתו החודשית הכוללת של המערערת בסך 17,000 ש"ח, אשר עלתה על סף הקיום הבסיסי ועל רמת ההכנסה הממוצעת הארצית, והצדיקה את המשך הטלת התשלומים. בפסק הדין נקבע כי רמת הכנסתה אינה מצדיקה הגנות שנועדו למנוע מצוקה ולשמור על כבודה בהקשרי חדלות פירעון. משכך, אישר בית המשפט את נחיצותם של תשלומים תקופתיים, עמד על תפקידם באיזון בין האינטרסים של הנושים לבין טובת החייב, ותוך הכרה בהרכב הפנסיה של המערערת, קבע כי פטורים שנקבעו בתקדימים (כמו פסק דינה של לשצ'נקו בעניין הכנסה מזערית) אינם ישימים בהתחשב בהכנסתה הניכרת. בית המשפט המליץ לנהל משא ומתן על לוח זמנים אפשרי לפירעון חובות העבר ודחה את ההליכים, תוך שמירה על הצו המקורי של בית משפט קמא.