עש"א 1445-12-20

תקציר

פסק הדין דן בתחולת דבר המלך במועצה על הליך חידוש הרישום שנערך בפני הממונה. דבר המלך במועצה, מנדט משנת 1924, אוסר על בתי המשפט בישראל לדון בבוררות בעניינים הקשורים למקומות הקדושים בארץ. מסקנת פסק הדין היא כי צו זה חל על הליך חידוש הרישום, שהוא צעד הכרחי לצורך התדיינות משפטית בסכסוכים קנייניים. מסקנה זו מתבססת על פרשנות המונח "בית משפט", שנמצא כי משמעותו הרחבה מקיפה גופים מינהליים בעלי סמכות להכריע בסכסוכים, תיאור המתאים למפקח על רישום המקרקעין. בנוסף, הליך החידוש אינו טכני בלבד אלא בעל השלכות על זכויות הצדדים ומחלוקות עתידיות. לפיכך, מאחר שראש הממשלה הכריז על הקרקע המדוברת כמקום קדוש, לא היה הממונה מוסמך עוד להחליט בבקשה לחידוש הרישום. לפיכך, החלטת הממונה וחידוש הרישום בטלים שניהם. פסק הדין מתייחס גם לבקשות המקדמיות של המערערים, ודוחה אותן בנימוק שאכן יש לדון בערעורים, והליך חידוש הרישום קשור מטבעו לסכסוך הבעלות. לבסוף, מודגש הצורך בפתרון מיוחד של סכסוכים במקומות קדושים בדרגים הגבוהים ביותר של הרשות המבצעת, ולא נותר צורך לדון לגופו של עניין. ההחלטה מתקבלת מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.