ע"א 507/97

תקציר

הערעור הוא על פסק דין חלקי של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, שקבע כי מחפרון אינו נחשב לרכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, למרות הסכמת חברת הביטוח לבטחו ככזה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבסס על הטענה כי תפקידו העיקרי של המחפרון אינו להובלה יבשתית אלא לקידוח בלבד. לפיכך, על בית המשפט לבחון האם המחפרון מתאים להגדרת מכונה ניידת כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 4), השונה מרכב מנועי בכך שאין לו מטרה ספציפית, עשויים להיות לו שימושים מרובים, אינו מוגבל לתחבורה יבשתית ועליו להיות כשיר לתנועה בכביש. נדונה פרשנותה של הגדרת מכונה ניידת, בעיקר באשר למשמעות של "כשירות לתנועה בכביש", האם משמעותה כשירות פיזית או נורמטיבית, והשלכותיה של יכולת זו על סוגי המכונות הניידות. הכשירות הנדרשת למכונה ניידת צריכה להיות יכולת פיזית ולא רישוי, כדי למנוע בעיות פרשנות וליישר קו עם תכלית החוק. בנוסף, נבדק ביטוחו של המחפרון כרכב מנועי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים על ידי חברת הביטוח המשיבה. בית המשפט קובע כי חברת הביטוח מחויבת להסכמתה ואינה יכולה להתכחש לכוונה שנוסחה בחוזה. כל צד צריך לשאת בעלויות שלו. משכך, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית משפט קמא מתבטל, והתביעה מוחזרת לבית המשפט לדיון נוסף.