ת"א 36273-05-13

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגיש תובע שנפגע בעבודה. התובע התבקש להזיז מוט מתכת במשקל 400 ק"ג יחד עם שלושה עובדים נוספים, ובמהלך המעבר נפל המוט ומחץ את ידו, וכתוצאה מכך נגרם לו שבר באגודל שמאל. נסיבות התאונה היו שנויות במחלוקת, כאשר התובע טען כי המוט החליק מידיהם, ואילו הנתבעים טענו כי היא נגרמה כתוצאה משימוש בדיסק. בית המשפט העדיף את גרסת התובע ומצא אותה אמינה יותר. התובע תבע את מעסיקו – חברת כוח אדם – ואת מבטחת החבות שלהם (נתבעים 1 ו-2), וכן את העוסק המורשה לעבודות בנייה שניהל את האתר והזמין את העבודה (נתבעים 3 ו-4), ואת מבטחת אחריותם (צד ג' 3). הנתבעים 3 ו-4 לא חלקו על שליטתם באתר הבנייה ועל אחריותם לעבודות שנעשו בו. בית המשפט קבע כי נתבעים אלה הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי התובע בכך שלא סיפקו הוראות מספקות, כפפות בטיחות, ואפשרו לתובע להרים מוט החורג ממגבלת המשקל. באשר לנתבעת 1, חברת כוח האדם, קבע בית המשפט כי גם הם כשלו בחובת הזהירות שלהם כלפי התובעת. חברה זו ראתה עצמה פטורה מכל אחריות לבטיחות העובדים שסיפקה. בית המשפט מצא עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות ועם התחייבויותיה החוזיות של החברה. עם זאת, אחריותם נחשבה נמוכה במידה ניכרת מזו של הנתבעים 3 ו-4. בית המשפט הטיל אחריות בדרגות שונות על התאונה: על נאשמים 3 ו-4 הוטלה האחריות העיקרית (85%), ואילו על נאשם 1 הוטלה אחריות פחותה של 15%. נכותו הרפואית של התובע הוערכה בשיעור של 8%, ונכותו התפקודית נקבעה על 10%. בית המשפט פסק לתובע 59,502 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, 5,000 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות, 4,000 ₪ בגין עזרה מאחרים, 6,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות וניידות ו-40,000 ₪ בגין נזק לא ממוני. לאחר ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי בסך 47,028 ש"ח, סך הפיצויים הגיע ל-72,474 ש"ח. זאת ועוד, הודעת הצד השלישי שהגישו הנתבעים 1 ו-2 נגד נתבעים 3 ו-4 התקבלה בחלקה. על פי החוזה ביניהם, הנתבעים 3 ו-4 היו אמורים לבטח את הנתבע 1. לפיכך, חויבו לפצות את הנתבעת 1 בחלק מסכום פסק הדין, אשר חושב על בסיס סכומי הביטוח שנקבעו בפוליסות הרלוונטיות. לבסוף חויבו הנתבעים וצדדים שלישיים לשלם לתובע סך של 72,474 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות נוספות. סכום זה היה אמור להתחלק בין הנתבעים וצדדים שלישיים בהתאם לאחוזים שצוינו לעיל.