עת"מ 38937-11-20

תקציר

העותרים ביקשו מבית המשפט לבטל את הפקעת רכושם בטענה שמטרת ההפקעה נזנחה. לטענתם, פרסום הודעת ההפקעה השנייה הפך את ההודעה הראשונה לחסרת תוקף, כי המשיבים הביעו שביעות רצון מהפקעת 191 מ"ר בלבד מהנכס, כי המשיבים משתמשים במקרקעין כחניון בניגוד למטרות המפורטות בתכנית ההפקעה, וכי חל שיהוי בלתי סביר ביישום התכנית. הם גם ציינו כי נגרמו להם נזקים כלכליים בשל ההפקעה. מנגד, טענו המשיבים כי מטרת ההפקעה לא נזנחה, והצביעו על תכניות נוספות שייעדו את הקרקע לתחבורה ציבורית. עוד הדגישו כי העותרת רכשה את החלקה בידיעה שהיא מיועדת להפקעה, וכי הליכי התכנון המורכבים מצדיקים את העיכוב במימוש התכנית. בית המשפט מצא כי חל שיהוי ניכר מצד העותרת בהגשת התביעה, וכי הטענות הנוגעות לפרסום ההודעה הראשונה, מכתב המהנדס וייעוד הקרקע לחניה אינן מחזיקות מעמד. השופטת הסכימה עם המשיבים כי מטרת ההפקעה לא נזנחה, וכי העיכובים במימוש התכנית מוצדקים נוכח מורכבות הליכי התכנון הכרוכים בכך. זאת ועוד, מאחר שהעותרת רכשה את הקרקע לאחר שכבר הופקעה ושינוי ייעוד הקרקע היה מחייב שינוי שלוש תכניות שונות שאושרו כדין, לא ראה בית המשפט תועלת לעותרת בביטול ההפקעה. השופט גם בחר שלא להתייחס לסוגיית הנזקים הכלכליים, ולאחר מכן החליט שלא להורות על הוצאות כלשהן, בהתחשב במצבו הכללי של העותר. משכך, העתירה נדחתה במלואה.