ת"א 13732-06-10

תקציר

בית המשפט מצא כי הסכם 97, שנחתם בשנת 1997, לא היה חלק מהסכמי השכירות בין התובעים לבין הנתבעת. ההסכם, שקבע את חובת הנתבעת להשתתף בעלויות האבטחה של התחנה המרכזית, נועד להיות הסכם עצמאי, שתנאיו ותוקפו אינם תלויים בהסכמי החכירה. כוונת הצדדים, קבע בית המשפט, היא שההסכם יישאר בתוקף ללא הגבלת זמן, אך כל אחד מהצדדים יוכל לבטלו במתן הודעה סבירה מראש. החלטת הנתבעת לבטל את ההסכם בשנת 1999 נמצאה כחוקית. ההודעה נשלחה בתום לב ובדרך מקובלת, בעקבות חתימה על הסכם שכירות נוסף, ירידה בהכנסות הנתבעת ושינוי במדיניות הנתבעת בנוגע למימון בטוחות. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענות התובעים כי הודעת הביטול אינה חוקית שכן היא נשלחה שלושה חודשים לאחר שהנתבעת הפרה את ההסכם, לא הודיעה לצד אחר להסכם והקציבה פרק זמן בלתי סביר לביטול (כשבוע). לבסוף, בית המשפט הורה לתובעים לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 118,000 ₪.