ת"פ 18291-12-12

תקציר

השופטת פתחה וציינה לאילו טיעונים מקדמיים שהעלה בא כוח הנאשמים הצטרפו גם באי כוחם של נאשמים אחרים, ואילו טענות יידונו בשלב מאוחר יותר של המשפט. הטענה הראשונה שהופנתה הייתה של עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. הנתבעים טענו כי תחולתו של חוק זה לא נועדה לעניינם של הנתבעים, שסבב סביב הסדר כובל בניגוד לחוק ההגבלים העסקיים. השופט השיב כי חוק איסור הלבנת הון חל על כל עבירה המנויה בתוספת הראשונה לחוק, הכוללת את העבירה של קבלת דבר במרמה – טענה המופנית גם כלפי הנאשמים. עוד הסבירה השופטת כי לתביעה שיקול דעת להאשים את הנאשמים בעבירה זו, וכי חוק ההגבלים העסקיים וחוק איסור הלבנת הון אינם חופפים, למרות שמדובר בהתנהגות דומה. לאחר מכן, התייחס השופט לטענות הנוגעות לעבירה של קבלת דבר במרמה. הנאשמים טענו כי עבירה זו חופפת לאישום של הסדר כובל, ועל כן יש לבטלה. השופט חלק על כך, והסביר כי לשתי העבירות ערכי יסוד שונים והן דורשות הוכחות שונות. השופטת דחתה גם את טענות הנאשמים בדבר עבירת הרישום הכוזב במסמכי התאגיד, וקבעה כי הכוונה לרמות אינה צריכה להיות מופנית כלפי רשויות המס וכי תלושי השיקים אינם מסמכים פנימיים. בהתייחסה לטענות הנוגעות לעד המדינה, הסכימה השופטת כי ניתן יהיה להתייחס לחלק מהטענות הללו רק לאחר שמיעת הראיות. השופט דחה את הטענה כי היה על התביעה להתערב מוקדם יותר במהלך מעשי הנאשמים, והסביר כי החקירה המקיפה דרשה זמן וכי שיקולי התביעה היו סבירים. באשר לטענה כי עד המדינה אינו אמין, קבע השופט כי לא ניתן להכריע בעניין זה בשלב זה, אך ידרוש הכרעה עובדתית במהלך המשפט. לאחר מכן התייחס השופט למספר טענות לפיהן עובדות מסוימות אינן מהוות עבירה, ודחה את כולן. השופט דחה גם את טענות הנאשמים בדבר היעדר נסיבות מחמירות בעבירת ההסדר הכובל, וקבע כי די בכתב האישום נסיבות מחמירות בשלב זה, וכי כל השוואה למקרים אחרים מוקדמת מדי. עוד קבע השופט כי כתב האישום מפורט דיו, וכי זכותם של הנאשמים להגן על עצמם אינה נפגעת. לבסוף קבע השופט כי משפטם של כל הנאשמים יתקיים בו זמנית. השופט דחה את הטענות להפרדת המשפטים, וקבע כי צירוף הנאשמים לכתב אישום אחד הוא חוקי וכי הפרדת המשפטים תגרום לכפילות מיותרת. השופט קבע פגישה לתגובות הנאשמים ודיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי.