פש"ר 1381/09

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב חברה שפורקה לאחר שלא שילמה אגרות שנתיות לרשם החברות בנוויס, ולאחר מכן הוסרה מהמרשם. המבקש, שהוא דירקטור, מנהל ובעל מניות בחברה, טוען כי יש לאפשר לו לגבות את כספי החוב שהחברה חייבת לצד שלישי, המכונה החייב. מנגד, טוען החייב כי מעמדה של החברה כגוף מפורק כדין משמעותו שהיא אינה זכאית לתשלומי חוב כלשהם, ולכן המבקש, שאין ברשותו ייפוי כוח, אינו מוסמך לייצג את החברה. לאחר עיון בחומר הראיות ובחוות דעת המומחים, מגיע השופט למסקנה כי יש לקבל את בקשת המבקש לקבל את כספי החוב המגיעים לחברה. השופט מגיע להחלטה זו על ידי פירוש החוקים הרלוונטיים של נוויס. על פי חוק החברות בנוויס, התשע"ז-2017, חברה שפורקה ממשיכה לפעול במשך שלוש שנים לאחר פירוקה לניהול תביעות וחלוקת נכסים, והדירקטורים בחברה פועלים כנאמנים שבסמכותם להסדיר עניינים עסקיים ולגבות חובות המגיעים לחברה. החוק גם קובע כי החברה תוסר מהמרשם אם לא תשלם אגרות שנתיות. לפיכך, מחיקת החברה מהמרשם היא חלק מהליך הפירוק, והדירקטורים יכולים לשמש כנאמנים לגביית חובות החברה. זאת ועוד, השופט מוצא ראיות מספיקות לכך שהמבקש אכן דירקטור בחברה, ומקבל את חוות דעת המומחה התומכת בסמכותו של המבקש לפעול בשם החברה. השופט מצביע גם על הקשיים המעשיים בקבלת טענות החייב, שכן החייאת החברה תעלה פחות מסכום הדיבידנד המגיע לחברה. כתוצאה מכך, השופט פוסק לטובת המבקש, ומורה לחייב לשלם את הוצאותיו בסך 7,500 ₪.