תמ"ש 23047-05-19

תקציר

השופטת קבעה כי טענות התובעת, המבקשת לבטל את עסקאות הצוואה והמתנה שביצע המנוח, אינן משכנעות. ראשית, המנוח נמצא כשיר לקבל החלטות משפטיות, על סמך רשומות רפואיות וחוות דעת מומחים, למרות ירידה מסוימת בתפקוד הקוגניטיבי. שנית, הצוואה שנערכה על ידי המנוחה בשנת 2001 לא סתרה צוואות קודמות, וזכותה של המנוחה לשנות את דעתה ולערוך צוואה חדשה. שלישית, עסקאות המתנה נמצאו תקפות, שכן המנוחה העניקה את המתנות בעודה בחיים, ורישום הנכסים היה עניין טכני שלא השפיע על חוקיות המתנות עצמן. יתר על כן, השופט לא מצא פגמים בצוואה שיש בהם כדי לפסול אותה; הצוואה תוארכה כראוי והייתה עדה, וכל ליקוי קל גבר על ראיות התומכות באמיתות הצוואה וביכולתו הנפשית של המנוח. בנוסף, השופט לא ראה כל אינדיקציה להשפעה בלתי הוגנת מצד הנתבע, ובמקום זאת קבע כי הצוואה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח. לבסוף, השופט הורה לתובע לכסות את הוצאות המשפט של הנתבע, אך בשל נסיבות מקלות, הסכום נקבע על 20,000 ₪. פסק הדין הדגיש את חשיבות כיבוד רצונו של המנוח והתיר לעסקאות הצוואה והמתנה משנת 2001 לעמוד.