ת"פ 58-07-18

תקציר

השופט הניח כי יש לראות בעבירות בהן הורשעו הנאשמים אירוע בודד, שכן הן בוצעו באותו מועד, וקשורות קשר הדוק במהותן וביסודן הנפשי. העבירות פגעו בערך חברתי בסיסי מוגן, ובעונשים שנגזרו כדי להרתיע מעסיקים אחרים ביעילות באמצעות הטלת קנסות שהפכו את העבירות ללא כדאיות. טווח הענישה ההולם נקבע על 30% עד 50% מהעונש המרבי. השופטת לקחה בחשבון את היעדר הרשעותיהם הקודמות של הנאשמים, שיתוף הפעולה וההודאה שלהם, ואת העובדה שהמחדלים תוקנו זמן קצר לאחר הבדיקה. נאשמת 1, חברת בנייה, נקנסה ב-30,000 ₪, שישולמו בשלושה תשלומים חודשיים. על נאשם 2 הוטל קנס בסך 7,000 ₪, שישולמו בשני תשלומים חודשיים, והתחייבות להימנע מהעבירה למשך שלוש שנים. בשל נסיבותיו האישיות של נאשם 3 - גילו, מצבו הבריאותי ומצבו הכלכלי - הוא נדרש לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות, ללא כל קנס כספי. התחייבויותיהם של נאשמים 1 ו-2 נקבעו בסכום המרבי הקבוע בחוק, ואילו התחייבותו של נאשם 3 הייתה בסכום נמוך יותר, בהתחשב בכך שאינו עוסק עוד בתחום. פסקי הדין היו אמורים להיות משולמים על ידי הנתבעים בתוך שלושה חודשים, וההתחייבויות היו אמורות להיחתם ולהיסרק לתיק בית המשפט בתוך שלושה שבועות.