ע"פ 409/89

תקציר

במקרה זה ביטל בית המשפט העליון את זיכויו של משיב על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, והרשיע אותו בהחזקת סמים שלא לשימוש עצמי. הזיכוי הראשוני התבסס על היעדר ראיות ישירות מספיקות הקושרות את המשיב לסמים שנמצאו בחדר ביוב, המחובר לשירותי הדירה, זמן קצר לאחר שהמשטרה הודיעה על נוכחותם. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שלמרות החשד הכבד והראיות הנסיבתיות, קיים ספק בשל פגמים אפשריים בקביעת בלעדיותה של מערכת הביוב. עם זאת, בית המשפט העליון מצא כי חשדות אלה, שחוזקו על ידי שקריו המוכחים של המשיב והראיות הנסיבתיות, יצרו תמונה כוללת המצביעה על אשמה. הכחשתו של המשיב כי היה בשירותים הופרכה על ידי השוטרים שראו אותו יוצא מהשירותים וקולות השטיפה הברורים. בית המשפט העליון הבהיר כי בעוד שקריו של נאשם לבדם אינם מספיקים להרשעה, הם יכולים לתמוך בראיות קיימות. בית המשפט גם דחה ספקות פוטנציאליים בדבר חיבורי ביוב תת-קרקעיים כבלתי מבוססים, נוכח חסימת היציאה ועובדות מבהירות אחרות. משכך, קבע בית המשפט כי הראיות נגד המשיב, לרבות ניסיונותיו להטעות את החקירה, עלו על דרישות הספק הסביר. הערעור התקבל, מה שהוביל להרשעת המשיב, והתיק הוחזר לערכאה נמוכה יותר לשיקולי גזר דין.