ת"א 34555-05-12

תקציר

מערכת היחסים בין לקוח לבנק היא יחסי נאמנות מיוחדים, המטילים על הבנק חובות מיוחדות מעבר לאלו המוטלות בחוזה רגיל. מצופה מהבנק לבצע בדיקת נאותות, לנהוג בתום לב ולהפגין אכפתיות ואמון כלפי לקוחותיו. במקרה זה טענו התובעים כי התנהלות הבנק הביאה לקריסת עסקיהם ולמכירת המלון שלהם בהפסד, מה שגרם להם נזקים כלכליים משמעותיים בשווי של למעלה מ-9 מיליון שקל. לטענתם, הנתבעת התרשלה בעבודתה, הפרה חובות סטטוטוריות וחוזיות, לרבות חובות אמון, ופעלה שלא כדין ובחוסר מקצועיות. הבנק, לעומת זאת, טען כי פעל כדין ובהתאם להסכמים שנחתמו עם התובעים. בית המשפט בחן כל אחת מטענות התובעים ולא מצא בהן כל שחר. ראשית, נמצא כי מסגרת האשראי שהועמדה לתובעים הייתה הולמת ותאמה את פעילותם הכלכלית, והבנק לא היה מחויב לכבד שיקים החורגים ממסגרת האשראי המוסכמת. החלטת הבנק שלא לכבד את השיקים ולאחר מכן להגביל את חשבונו של התובע הייתה כדין, שכן התובעים לא הציגו כל הסכם בכתב שיתמוך בטענתם למסגרת אשראי גדולה יותר. גם רכישת ניירות ערך מחשבונה של התובעת נמצאה ככזו שנעשתה בהסכמת התובעים ולא הייתה פסולה. בית המשפט דחה גם את טענות התובעים בדבר הפחתת מסגרת ניכיון הצ'קים, הבקשה למשכנתא סוג ב' וקנסות הריבית והפירעון המוקדם שדורש הבנק בעת פירעון מוקדם של ההלוואה. עדותו של מנהל הבנק נמצאה אמינה, בעוד טענות התובעים לא נתמכו בראיות מספיקות. כמו כן, בית המשפט קבע כי התובעים לא הצליחו להוכיח את הנזקים שנגרמו לכאורה כתוצאה מהתנהלות הבנק. התובעים טענו כי נגרמו להם הפסדים ממכירה לא רצונית של המלון, פיצויי פיטורין לעובדים, פגיעה בשמה הטוב של התובעת, אובדן הכנסות, נזקים שונים ועוגמת נפש. עם זאת, הראיות שהוצגו, לרבות חוות דעת מומחים ועדויות עדים, לא תמכו בהערכות השווי של התובעים. בית המשפט העדיף את חוות דעת המומחה שהגישה הנתבעת, ממנה עולה כי השווי ההוגן של פעילות המלון זהה לשווי הנכסים של המקרקעין והציוד. לפיכך, נדחו טענות התובעים בדבר הפסדים כספיים. לבסוף, ציין בית המשפט כי התובעים לא נקטו כל פעולה להפחתת נזקיהם הנטענים, דבר שסתר את טענתם כי נאלצו למכור את המלון. חוסר המעש של התובעים והיעדר הפירוט והתמיכה הראייתית לטענותיהם הביאו את בית המשפט לדחות טענות אלה. משכך, נדחתה התביעה נגד הבנק וחויבו התובעים לשלם לנתבע הוצאות בסך 10,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.