ת"פ 29028-09-25

תקציר

**ניתוח משפטי מקיף של גזר הדין בת"פ 29028-09-25 מדינת ישראל נ' סורוקין (עציר)** **מבוא** גזר הדין בת"פ 29028-09-25, שניתן על ידי כבוד השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב בבית משפט השלום בקריות, דן במקרה של אלימות במשפחה. הנאשם, עידן סורוקין, הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בניגוד לסעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. גזר הדין מציג דיון מעמיק בנסיבות המקרה, בשיקולים לקולא ולחומרא, ובמדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מסוג זה, תוך שהוא מדגיש עקרונות משפטיים רלוונטיים. **עובדות המקרה וכתב האישום** על פי כתב האישום המתוקן, בתאריך 6.9.25, במהלך ויכוח שפרץ בביתם של המתלוננים (אמו של הנאשם ובן זוגה), תקף הנאשם את בן זוגה של אמו באלימות פיזית, הפיל אותו וגרם לו לחבלות. בהמשך, דחף את אמו על שידה, וגם לה נגרמו חבלות. למתלונן נגרמו חבלות משמעותיות, כולל המטומה בעין וחתכים בבטן ובכתף. למתלוננת נגרמו חתכים והמטומה ביד. **ניתוח משפטי - עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **הודאת הנאשם ויישומו של סעיף 380 לחוק העונשין:** * הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, דבר המקל על הליך ההרשעה ומביא להתחשבות בו כשיקול לקולא בעת גזירת הדין. * סעיף 380 לחוק העונשין, המתייחס לתקיפה הגורמת חבלה של ממש, מדגיש את הפגיעה בערך החברתי של **שלמות הגוף והביטחון האישי**. בית המשפט מדגיש כי ערכים אלו נפגעו באופן ממשי, וזאת למרות שהתקיפה לא נעשתה במסגרת אלמ"ב (אלימות במשפחה) כהגדרתה בחוק, אך אכן התרחשה בתוך התא המשפחתי, כלפי אם ובן זוגה. 2. **מתחם העונש ההולם - עיקרון ההלימה:** * בית המשפט קובע את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון ההלימה, כפי שנקבע בפסיקה (ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מ"י). עיקרון זה מחייב התחשבות בערך החברתי שנפגע, מדיניות הענישה הנוהגת, ובנסיבות ביצוע העבירה. * **ערכים חברתיים שנפגעו:** שלמות הגוף והביטחון האישי של המתלוננים, בביתם, שהוא מרחב המוגנות. * **נסיבות ביצוע העבירה:** * העבירות בוצעו באופן ספונטני, ללא תכנון מראש, אך בית המשפט אינו מקל בכך ראש, שכן מדובר באלימות כלפי אם ובן זוגה, שהיו אמורים להיות נתונים להגנתו. * הדגש על הקשר של המתלונן (בן זוג האם) לנאשם כדמות אבהית שגידלה אותו, מחריף את חומרת המעשה. * החבלות שנגרמו היו ממשיות, ובית המשפט מציין כי **הנזק הפוטנציאלי** היה אף חמור יותר. * **מידת הפגיעה בערכים המוגנים:** מוגדרת כ"ממשית", לאור אופי האלימות, החבלות וההקשר המשפחתי. * **מדיניות הענישה הנוהגת:** בית המשפט בוחן מגוון רחב של פסקי דין. הוא מציין כי חלק מהפסקים שהציגה המאשימה נוגעים לאלימות כלפי בנות זוג, ועל כן אינם תואמים באופן מלא את המקרה הנדון. עם זאת, הוא לומד על מנעד ענישה רחב, וקובע כי מתחם העונש ההולם במקרה זה נע בין **מאסר לתקופה קצרה ל-14 חודשי מאסר בפועל**. 3. **שיקולים לקולא ולחומרא - יישום על הנאשם:** * **לקולא:** * **הודאת הנאשם:** הודאה מוקדמת, נטילת אחריות והבעת חרטה. * **גיל הנאשם:** "בגיר צעיר" (כבן 18), הסתבכות ראשונה עם החוק. * **תסקיר שירות המבחן:** למרות שמסקנותיו אינן חיוביות לחלוטין, הוא מציג תמונה של קשיים אישיים, רקע משפחתי מורכב (גירושי הורים, היעדר קשר עם האב), ורצון להתגייס. * **עמדת המתלוננת:** סליחה מאוחרת של האם, על אף הבעת תסכול וחוסר אונים בתחילה. * **מעצר ממושך:** הנאשם שהה כשלושה חודשים במעצר, ללא חלופה. * **לחומרא:** * **תסקיר שירות המבחן:** * "דפוס הסתרה" בנוגע לשימוש בחומרים משני תודעה. * קושי לבחון את מעשיו באופן ביקורתי, נטייה למיקוד שליטה חיצוני והשלכת אחריות על ההורים. * "רמת סיכון גבוהה להישנות עבירות". * המלצה על "ענישה מוחשית" הכוללת מאסר בפועל. * **אופי האלימות:** תקיפת קרובי משפחה, תוך גרימת חבלות לשניהם. * **חומרת החבלות:** ממשיות, ועם פוטנציאל נזק גבוה יותר. 4. **גזירת הדין - איזון בין השיקולים:** * בית המשפט שוקל את כל השיקולים שהוצגו. ההחלטה על הטלת **6 חודשי מאסר בפועל** משקפת ניסיון לאזן בין הצורך בענישה מרתיעה וחינוכית (המלצת שירות המבחן לענישה מוחשית), לבין התחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם (גיל, עבר נקי, הודאה) והנזק הפוטנציאלי של תקופת מאסר ממושכת מדי עליו. * **מאסר על תנאי:** הטלת מאסר על תנאי (5 חודשים) לתקופה של 3 שנים, עם תנאי ספציפי של אי-ביצוע עבירות אלימות כלפי בן משפחה, מחזקת את המסר כי בית המשפט רואה בחומרה רבה אלימות במשפחה, ומציב "סייג" ברור למניעת הישנות. * **היעדר ענישה כספית:** בית המשפט בוחר שלא להשית עונש כספי, ככל הנראה לאור מצבו הכלכלי של הנאשם ומתוך התמקדות בענישה המשפיעה ישירות על חירותו. * **המלצה לטיפול בשב"ס:** ההמלצה לשב"ס לבחון שילוב הנאשם בתוכנית טיפולית היא חידוש חשוב, המדגיש את ההכרה בצורך בטיפול שיקומי, ולא רק בענישה, עבור נאשמים צעירים עם דפוסי התנהגות בעייתיים. **חידושים משפטיים והדגשים פסיקתיים:** * **איזון בין ענישה לשיקום:** גזר הדין מדגים את המורכבות של גזירת דין במקרים של נאשמים צעירים המבצעים עבירות אלימות, תוך ניסיון לאזן בין הצורך בהרתעה ובהגנה על שלום הציבור, לבין שיקולי שיקום והתחשבות בגילם. * **התייחסות לתסקיר שירות המבחן:** התסקיר משמש ככלי מרכזי בהערכת הסיכון והמלצות לטיפול, והוא מקבל משקל משמעותי בהחלטת בית המשפט. * **הבחנה בין סוגי אלימות:** בית המשפט מודע לכך שמדיניות הענישה משתנה בהתאם לנסיבות, ומתייחס לכך שהפסיקה שהוגשה על ידי המאשימה עסקה בחלקיה גם באלימות כלפי בנות זוג, ולא רק עבירות במסגרת המשפחה. * **הדגשת חומרת האלימות בתוך המשפחה:** למרות שהעבירה היא "תקיפה הגורמת חבלה של ממש" ולא בהכרח "אלימות במשפחה" באופן קלאסי, בית המשפט רואה בחומרה רבה את האלימות שבוצעה כלפי אם ובן זוגה, שכן היא פוגעת באמון בסיסי ובביטחון בתוך המרחב המשפחתי. * **המלצה לטיפול כאמצעי ענישה:** ההמלצה לשירות בתי הסוהר לבחון שילוב הנאשם בתוכנית טיפולית מהווה דוגמה לגישה המודרנית שרואה בענישה גורם המעודד שיקום, ולא רק עונש לשם עונש. **סיכום** גזר הדין בת"פ 29028-09-25 מהווה דוגמה מקיפה ליישום עקרונות משפטיים בגזירת דין בעבירות אלימות. בית המשפט מנתח באופן מדוקדק את נסיבות המקרה, את הערכים החברתיים שנפגעו, את מדיניות הענישה הנוהגת, ומשקלל שיקולים לקולא ולחומרא, תוך שהוא משתמש בכלי של תסקיר שירות המבחן. ההחלטה להטיל עונש מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי, וההמלצה לטיפול, משקפות את השאיפה לאזן בין הצורך בענישה לבין רצון בשיקומו של הנאשם, תוך הדגשת חומרת האלימות, גם כאשר היא מתרחשת במסגרת המשפחה.