רע"א 1934/08

תקציר

המבקש, גוף ציבורי, ביקש לתקן תביעה לפיצוי כנגד המשיבים. התביעה הראשונית, שהוגשה סמוך לסוף תקופת ההתיישנות, ביקשה 119,926 ש"ח, אך המבקשת גילתה טעות בחישוב וביקשה להגדיל את הסכום ל-24,380 ש"ח (התיקון הראשון). כמו כן ביקש המבקש תיקון נוסף בנוגע לתשלומים עתידיים לנפגע, שנפטר מאז. בית המשפט קמא דחה את הבקשה לתיקון הראשון לחוקה אך התיר את התיקון השני. המבקש ערער על ההחלטה. עם זאת, הערעור נדחה מאחר שהמבקש לא עמד בדרישות תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, המתירה תיקונים בכתבי טענות. לגופו של עניין, המבקש לא הגיש תצהיר המאמת את העובדות שעמדו בבסיס התיקון, והתצהיר שהוגש על ידי בא כוח המבקש נחשב כעדות שמיעה וחסר ערך ראייתי. יתר על כן, הבקשה הוגדרה כבלתי הוגנת מבחינה פרוצדורלית שכן הוגשה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות, דבר המעיד על היעדר בדיקת נאותות. המבקש חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.