עב"ל 60826-09-14

תקציר

במקרה הנדון, הוטל על בית הדין להכריע בערעור בו טען המערער להכרה בפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה בשל עברו התעסוקתי המגוון, לרבות תפקידיו כמסגר. המערער הדגיש את מצבו הבריאותי הקשה, את מאבקיו הכלכליים ואת התנכלותו לכאורה מצד המשיב, תוך שהוא מקבל גם קצבת נכות כללית. עם זאת, המשיב ציין כי הטבות אלה עשויות לעלות על אלה בגין פגיעה בעבודה. בית הדין בחן ראיות, לרבות עדויות ורישומים מבית הדין האזורי, ובסופו של דבר דחה את הערעור. במרכז ההחלטה עמד חוסר הראיות העובדתיות התומכות בטענות המערער על פי תיאוריית המיקרוטראומה, המחייבת רצף משמעותי של תנועות חוזרות הגורמות נזק מצטבר, דרישה שחובותיה המגוונות של המערערת לא עמדו בה. בנוסף, לא ניתן היה לקשור את טענת הפגיעה הנפשית למיקרוטראומה, וגם לא היה קיים לחץ נפשי מוכח בקשר לעבודתו. למרות ניסיונות מאוחרים של המערער להגיש מסמכים נוספים, דחה בית הדין, בשל נורמות פרוצדורליות, הגשות כאלה, והדגיש כי למעט במקרים נדירים, חומרים חדשים אינם קבילים בדרך כלל בערעור. משכך, אישר בית המשפט את פסק דינו המקורי של בית המשפט המחוזי, דחה את הערעור, וסיים ללא הטלת צווי הוצאות על מי מהצדדים.