ת"א 25269-04-22

תקציר

פסק הדין מאשר את פסק הבוררות ודוחה את הבקשה לביטולו, מכמה טעמים. ראשית, בקשת הביטול הוגשה חמישה חודשים לאחר מתן פסק הבוררות, מה שנחשב להגשה מאוחרת. על פי הדין הרלוונטי, בית המשפט לא ידון בבקשות ביטול שהוגשו לאחר 45 ימים מיום מתן פסק הבוררות. למרות שבית המשפט איפשר למשיבים 15 יום להגיב לבקשת האישור, הדבר לא האריך את המועד האחרון להגשת בקשת הביטול. שנית, המשיב מנוע מלטעון כי אינו צד להסכם הבוררות. מהסכם יבוא הרכב עולה כי החברה חתומה על ההסכם, אולם המשיב הגיש בעבר בשם שני המשיבים בקשה להקפאת הליכים בטענה כי קיים הסכם בוררות. שלישית, לגופה של הטענה כי אין הסכם בוררות תקף ביחס למשיב, בית המשפט מסכים עם פסק הבורר ומוצא כי המשיב שלט בחברה והסכים לתניית הבוררות. בית המשפט מדגיש את חשיבות ההסכמה לבוררות ואת הצורך שהיא תהיה ברורה וחד משמעית. במקרה דנן, התנהלות המשיב מעידה על הסכמתו, וניסיונו להתחמק מבוררות תוך ניצול אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה מהווה ניצול לרעה של ההליך השיפוטי. זאת ועוד, בית המשפט מוצא כי המשיב פעל בחוסר תום לב לאורך כל ההליך המשפטי, במטרה לעכב ולסבך אותו. מעשיו בפני הבורר ובית המשפט מעידים על חוסר הגינות פרוצדורלית. לבסוף, החלטת הבורר ליתן פסק דין לטובת המבקש, על יסוד תצהירו וכתב תביעתו של המבקש, היא כדין, נוכח התחמקותם של המשיבים מהליך הבוררות. כתוצאה מכך, בית המשפט מאשר את פסק הבוררות ומורה למשיבים לכסות את הוצאות המבקש ושכר טרחת עורך דין.