ע"ש 1188/02

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על בעלות על חלקת אדמה בתל אביב, שהופקעה בחלקה על ידי העירייה בשנות השבעים. המשיבים, שהיו בין הבעלים המקוריים של החלקה, טענו כי חדלו להיות הבעלים של הקרקע בעקבות הפקעת העירייה ורישומה לאחר מכן כבעלים יחיד. לטענתם, לא היו להם זכויות בקרקע עד שנת 1996, אז חתמו על הסכם עם העירייה לגבי שטח מסוים בתוך החלקה. לכן, אין לראות בהם "בעלים" של הקרקע וחייבים במס רכוש לפני מועד זה. מנגד, טענה המערערת (ככל הנראה הרשות המקומית) כי המשיבים נותרו "בעלים" של הקרקע לפי חוק מס רכוש, בין כבעלים רשומים ובין כנהנים בנאמנות המוחזקת בידי העירייה. לחילופין, טענה המערערת כי למשיבים זכות להחזיק במקרקעין או ליהנות מהם, מה שהופך אותם לבעלים על פי החוק. ועדת הערר פסקה לטובת המשיבים, והביאה את המערער להגיש ערר זה. בית המשפט לא מצא טעם בטענות המערער ודחה את הערעור, תוך שהוא מאשרר את החלטת ועדת הערר. המשיבים לא נחשבו לבעלים לפי סעיף 1(1)(א) לחוק מס רכוש, שכן הקרקע נרשמה על שם העירייה, וההסכם בין הצדדים לא היווה הסכם פרצלציה ולא יצר יחסי נאמנות. בנוסף, קבע בית המשפט כי המשיבים אינם זכאים להיות בעלים לפי סעיף 1(1)(ב) לחוק מס רכוש, שכן לא הייתה העברת זכויות מהעירייה למשיבים בתקופת הביניים. לבסוף, בית המשפט טען כי הארנונה שנתבעה מהמשיבים בשנים 1994 ו-1998, עם תוקף רטרואקטיבי משנת 1989, אינה יכולה להיחשב כתיקון טעות, ויש לכבד את הציפייה הלגיטימית של המשיבים שלא חויבו במס. משכך, נדחה הערעור, ונפסקו למשיבים הוצאות משפט.