פ"ה 2819-03-21

תקציר

פסק הדין דן במאזן הנוחות בין זכותו של עובד לפרטיות, לאוטונומיה גופנית ולחופש עיסוק, לבין חובתו של מעסיק להגן על בריאות עובדיו והציבור עמו הוא בא במגע. העובדת המדוברת היא מדריכת יוגה שעובדת בבניין בבעלות העירייה ומסרבת לעמוד במדיניות המעסיק שלה לבצע בדיקת קורונה כל 72 שעות כחלופה לחיסון. בית הדין בוחן את התנאים המצטברים לסעד זמני ומגיע למסקנה כי זכויותיה וחובותיה של המעסיקה עולות על אלה של העובדת, במיוחד נוכח אופי עבודתה הכרוך במגע הדוק עם מספר רב של אנשים בחלל סגור. ההחלטה מושפעת גם מחובת הזהירות של המעסיק כלפי עובדיו והציבור, וכן מחובות משפטיות להגן על בריאות הציבור. כמו כן, נלקחת בחשבון עקביות עמדת המשיבים ביחס לעמדת ההסתדרות והמרכז לשלטון מקומי כי הדרישה לגיטימית וסבירה. בית הדין מדגיש את חודרנותה של בחינת חירויות הפרט אך מצדיק אותה בזכויותיהם הרווחות של המשיבים, לרבות הזכות לחיים ולבריאות של עמיתיו וחניכיו של העובד. עם זאת, המעסיק מחויב לשאת בשכרה של העובדת עד למתן פסק דין בהליך העיקרי, תוך ניצול ימי החופשה של העובדת או תשלום ישיר לה במידת הצורך. בית הדין מציין גם את האפשרות לשינוי נסיבות בכל הנוגע לתקנות הקורונה, ומחייב את המשיבים לשקול את חזרתו של העובד אם אכן יקרה. לבסוף, העובד מחויב בהוצאות הבקשה, בסך 8,000 ₪, והתיק נקבע לדיון מקדמי עם מועד אחרון להגשת כתב ההגנה.