ת"א 43625-07-15

תקציר

במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, נדונה בקשה לשינוי אחריות בעלי המניות בתאגיד "א. גרובר - חברה לעריכת דין" (להלן: "החברה") מחברה בלתי מוגבלת לחברה בעלת אחריות מוגבלת. בקשה זו מעלה סוגיות משפטיות הנוגעות לדיני חברות, ובפרט לסעיפים 344 ו-350 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") ולתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), תשס"ב-2002 (להלן: "תקנות ההסדר"). **הרקע העובדתי והטענה המשפטית:** החברה התאגדה במקור כחברה בלתי מוגבלת, מתוך דרישה חוקית שהייתה קיימת עובר לתיקון משמעותי בחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961. סעיף 59(א) לחוק זה קבע כי עורך דין לא יעסוק במקצועו כחבר בחברת עורכי דין, אלא אם לא קיימת כל הגבלה על אחריות בעלי המניות בה. עורך דין אריה גרובר, בעל המניות היחיד בחברה, העניק שירותים משפטיים באמצעותה משנת 2000. החל משנת 2005, חדלה החברה ממתן שירותי עריכת דין והפכה ל"חברת בית" בעלת שני נכסי נדל"ן. החברה טענה כי עם הפסקת פעילותה בתחום עריכת הדין, אינן חלות עליה עוד הוראות חוק לשכת עורכי הדין, ומשכך, אין מניעה משפטית להפוך אותה לחברה בעלת אחריות מוגבלת (חברה בע"מ). הבקשה העיקרית, מעבר לבקשה להפוך לחברה בע"מ, הייתה להימנע מהליכים מקובלים בהליך זה, כגון כינוס אסיפת נושים ופרסום הודעה, בהתאם לתקנות ההסדר. נימוקי החברה להימנעות זו היו, בין היתר, העדר נושים מהותיים, צמצום עלויות, והימנעות מחשיפת פרטים אישיים. **העמדות הרשמיות:** * **רשם החברות:** סבר כי אינו צד מהותי לבקשה ויכבד את החלטת בית המשפט. * **רשות המיסים:** לא התנגדה לבקשה, שכן לא היו חובות מס שלא שולמו. * **הכונס הרשמי (כנ"ר):** הביע בתחילה הסתייגות, מאחר והעריך כי קיימים "נושים מהותיים" נוספים בנוסף לנושה המובטח (בנק דיסקונט), וחשש מפגיעה בהם. אולם, לאחר קבלת הבהרות מרואה החשבון של החברה, לפיהן הנושה המהותי היחיד הוא בנק דיסקונט, אשר נתן הסכמתו למהלך, שינה הכנ"ר את עמדתו והודיע כי אין לו התנגדות לבקשה. **הדיון המשפטי וההכרעה:** בית המשפט, בראשות השופט חאלד כבוב, עמד על הוראות סעיף 344(א) לחוק החברות, הקובע כי שינוי תזכיר ותקנון חברה כך שתהפוך מחברה שאחריות בעלי המניות בה אינה מוגבלת לכזו שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, ייעשה **באישור בית המשפט בבקשה לפי סעיף 350(א) לחוק החברות**. סעיף 350(א) קובע כי בית המשפט רשאי, בהצעת פשרה או הסדר, להורות על כינוס אסיפות של נושים או בעלי מניות. תקנות ההסדר מפרטות את ההליכים הנדרשים, לרבות פרסום הודעות. **החידוש המשפטי וההיתר החריג:** ההסדרים הקבועים בחוק החברות ובתקנות ההסדר נועדו להגן על נושים ובעלי מניות מפני פגיעה אפשרית כתוצאה משינוי סטטוס האחריות של החברה. דרך המלך היא קיום אסיפות ופרסום הודעות. עם זאת, בית המשפט מצא לנכון **לחרוג מהכלל** בנסיבות המקרה הספציפיות. ההצדקה לחריגה זו התבססה על מספר גורמים עיקריים: 1. **חברת יחיד:** החברה היא חברה בעלת בעל מניות יחיד (עו"ד גרובר). 2. **נושה מהותי יחיד שהסכים:** הנושה המהותי היחיד של החברה הוא בנק דיסקונט, אשר נתן את הסכמתו המפורשת לשינוי המבוקש. 3. **הסכמת הכנ"ר:** הכונס הרשמי, לאחר בחינה נוספת, הסכים לבקשה וקבע כי אין נושים מהותיים שהסכמתם נדרשת. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלו, כאשר אין חשש לפגיעה בנושים או בבעלי המניות, אין כל תכלית או תועלת בכינוס אסיפות, בפרסום הודעות או בקיום הליכים אחרים לפי תקנות ההסדר. ההגנה שנועדה להבטיח תקנות ההסדר, ממומשת למעשה על ידי הסכמת כל הגורמים הרלוונטיים. **לסיכום:** בית המשפט נעתר לבקשה והתיר לחברה לשנות את אחריות בעלי מניותיה מחברה בלתי מוגבלת לחברה בעלת אחריות מוגבלת, **ללא צורך בכינוס אסיפות נושים/בעלי מניות ו/או בפרסום הודעות**. ההחלטה מהווה דוגמה לאופן שבו בית המשפט יכול, בנסיבות חריגות ומוצדקות, לסטות מהליכים פרוצדורליים שגרתיים, כאשר תכליתם המהותית – הגנה על בעלי אינטרסים – מושגת בדרכים אחרות, ובפרט כאשר כל בעלי האינטרסים הרלוונטיים נתנו את הסכמתם למהלך. החידוש כאן הוא בהבנת הצורך בגמישות שיפוטית כאשר התנאים העובדתיים מצדיקים זאת, גם אם מדובר בהוראות שמטרתן העיקרית היא פרוצדורלית-הגנתית.