עת"מ 49281-12-10

תקציר

פסק הדין דן בזכויותיהם של נכי צה"ל לקבל הטבות כספיות ממשרד הביטחון. השאלה המרכזית היא האם יש לשלם הטבות אלה מיום הגשת בקשותיהם של החיילים או מיום הכרת זכויותיהם. בית המשפט פסק בעבר לטובת החיילים במקרים דומים, מה שהוביל את המשרד לערער. בזמן שהערעור היה תלוי ועומד, הגישו כמה נכי צה"ל עתירות דומות למקרים הקודמים שהצליחו. בית המשפט עיכב את ההכרעה בעתירות אלה עד להכרעה בערעור. הערעור הסתיים בניצחון חלקי של המשרד, כאשר בית המשפט קבע כי אין לשלם את הגמלאות ממועד הגשת הבקשה ואילך, אך המקרים הקודמים היו פטורים מפסיקה זו. כתוצאה מכך, טענו העותרים בתיקים המאוחרים כי יש לפטור גם אותם, שכן עניינם היה תלוי ועומד בפני בית המשפט בעת מתן פסק הדין בערעור. בית המשפט הסכים עם העותרים והדגיש כי פסיקה אחרת תיצור אפליה. עם זאת, שניים מתוך ארבעת העותרים הפגינו שיהוי בלתי סביר בהגשת עתירותיהם ולא היו זכאים להטבות. בית המשפט פסק גם בעניין הריבית וההצמדה של הקצבאות, וקבע כי אותו דין החל על קצבאות הנכות צריך לחול על תשלומי הרשות. לפיכך התקבלו עתירותיהם של מקסים חולודוב וערן מלינקר, ואילו עתירותיהם של שאול נסי וגיל לנצמן נדחו בשל שיהוי לא מוצדק. לשני העותרים הזוכים נפסקו הוצאות עתירה בסך 10,000 ש"ח.