עת"מ 29183-03-21

תקציר

העותרת, אישה בת 84, ביקשה לרכוש בשלומי שתי דירות דיור ציבורי ששכרה למעלה מ-50 שנה ובהן היא ובעלה המנוח גידלו את תשעת ילדיהם. הדירות שונו כדי להתאים למשפחתם הגדולה, עם קיר שנפרץ כדי לאחד את שתי היחידות. לאחר מות בעלה בשנת 2020, ביקשה העותרת לרכוש את שתי הדירות אך נדחתה על ידי חברת הדיור הציבורי (עמידר) ומשרד הבינוי והשיכון. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את עתירתה שערערה על החלטה זו. בית המשפט מצא כי העתירה הוגשה באיחור בלתי מוצדק של מספר חודשים לאחר שההחלטה נמסרה לעותר. לגופו של עניין, לא הייתה מחלוקת כי העותרת לא עמדה בקריטריונים לרכישת שתי דירות על פי הדין והתקנות החלים, המחייבים משפחה בת שמונה נפשות ומעלה. בית המשפט דחה את טענות העותרת כי היא זכאית לרכוש את שתי הדירות על בסיס עקרון ההסתמכות או התנהגות מפלה בעבר של המשיבים. גם טענתה להפליה ביחס למכירת שתי דירות למשפחות אחרות בשלומי נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי המשיבים סיפקו הסברים סבירים למכירות אלה. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי העותרת סירבה באופן עקבי לרכוש דירה אחת, מבלי שהציעה כל הצדקה. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא נפלו פגמים בהחלטת המשיבים המצדיקים התערבות ודחה את העתירה, תוך שהוא מחליט שלא לפסוק הוצאות בשל גילה ונסיבותיה של העותרת.