ת"א 161/94

תקציר

התובעת, חברת תחנות דלק המנוהלת על ידי התובעים 2 ו-3, תבעה את חברת דלק ישראל על סך 5 מיליון ₪, בטענה כי הסכם הזיכיון שלהם הוא הסדר כובל שלא כדין לפי חוק ההגבלים העסקיים. הנתבעים ביקשו לעכב את ההליכים המשפטיים עד להכרעה בתביעה נפרדת שהוגשה על ידם לבית הדין להגבלים עסקיים. הסוגיה המרכזית בתביעה הייתה האם הסכם הזיכיון, שקשר את התובעים באופן בלעדי לדלק וכלל תנאים נוקשים לרכישת דלק, בטל משום שלא אושר על ידי בית הדין להגבלים עסקיים כנדרש בחוק. בית המשפט דחה את בקשת הנתבעת לדחיית ההליך, וציין כי בעוד שלסוגיה העיקרית יש חפיפה מסוימת עם התיק בבית הדין להגבלים עסקיים, קיימות גם עילות וצדדים נוספים המעורבים בהליך הנוכחי המבדילים אותו מתיק בית הדין להגבלים עסקיים. השופטת הדגישה כי הכלל של "הליכים תלויים ועומדים", שמטרתו למנוע התדיינות כפולה והטרדה, אינו מוחלט ויש להפעילו בשיקול דעת בהתאם לנסיבות. במקרה זה, עיכוב ההליכים לא ישיג את המטרה המונחת ביסוד הכלל, שכן החלטת בית הדין להגבלים עסקיים, גם אם תדחה את ערעור הנתבע, לא בהכרח תמנע התדיינות עתידית. עוד ציינה השופטת כי לתובעים עומדת זכות למשפט עצמאי שבו יוכלו להגן על האינטרסים שלהם ולממש את זכויותיהם הפרוצדורליות במלואן. בנוסף, האפשרות של ריבוי תביעות דומות לא הצדיקה את דחיית התביעות הנוכחיות, שכן זה היה תפקידה של מערכת המשפט. לבסוף, היעדרה של עילת תביעה זהה וצדדים זהים בשני ההליכים, כמו גם ההשלכות השליליות האפשריות של עיכוב המשפט, גברו על התועלת שבכך. לפיכך נדחתה בקשת השיהוי, והנתבעים חויבו לשלם לתובעים הוצאות בסך 7,500 ₪.