בג"צ 2587/04

תקציר

העתירה קוראת תיגר על חוקיותו של סעיף 45 לחוק התכנית להבראת המשק, המטיל היטל בשיעור של 8% על מעסיקים בגין העסקת עובדים זרים, בטענה כי הוא נוגד את איסור האפליה הקבוע באמנות בינלאומיות. לטענת העותרים, ההיטל יוצר אפליה על רקע לאום, מגדיל את תעסוקת העובדים הזרים ובסופו של דבר יועבר לעובדים הזרים, ובכך מפר את אמנות כפל המס עם סין, תאילנד ורומניה, וכן את אמנת ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) בדבר מהגרי עבודה. עוד טוענים העותרים כי ההיטל סותר את הסכמי הסחר של ישראל (GATT ו-GATS). המשיבים, לעומת זאת, טוענים כי ההיטל הוא צעד לגיטימי שנועד לצמצם את הגירעון הממשלתי ואינו מפר את איסור האפליה באמנות. עוד הם טוענים כי אמנת ארגון העבודה הבינלאומי אינה מחייבת בדין הפנימי של ישראל וכי הסכמי הסחר המוזכרים אינם רלוונטיים במקרה זה. בית הדין קובע כי היטל המעסיקים אינו מפר את איסור האפליה באמנות למניעת כפל מס, שכן מטרתו ליצור תמריץ שלילי להעסקת עובדים זרים, שאינו אסור על פי האמנות. עוד קובע בית הדין כי ההיטל מוטל על מעסיקים ולא על עובדים זרים, והעותרים לא הביאו ראיות מספיקות להוכיח כי הוא יועבר לעובדים. באשר לאמנת ארגון העבודה הבינלאומי, בית המשפט מציין כי למרות שהיא אינה ניתנת לאכיפה ישירה במשפט המקומי, היא משמשת חזקה פרשנית, אך יישומה במקרה זה יחרוג מעבר לפרשנות האפשרית של החוק הרלוונטי. בית המשפט מוסיף וקובע כי הסכם GATT אינו רלוונטי שכן הוא נוגע לסחר בסחורות ולא בשירותים, והסכם GATS אינו חל על העסקת עובדי העותרים. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לכסות את הוצאות המשיבים.