ע"ב 4015/03

תקציר

התובע, מזכיר מועצה מקומית, תבע את המועצה לחתום עמו על חוזה בכיר ולשלם לו את הפרשי השכר ממועד אישור העסקתו על פי חוזה בכיר. המועצה המקומית לא הוכיחה כי בעת אישור בקשת התובע, או בכל עת לאחר קבלת ההחלטות, יש בה כדי להצביע על מקור תקציבי למימון העלות הנוספת של העסקתו של התובע על פי חוזה בכיר. בית המשפט קבע כי לתובעת לא הייתה זכות לחתום על חוזה בכיר, שכן לא מדובר בזכות קנויה אלא בפריווילגיה בכפוף לתנאים מסוימים שנקבעו בחוזר שהוציא משרד הפנים במשותף עם הממונה על השכר. אחד התנאים בהם לא עמד התובע היה קיומו של מקור תקציבי למימון עלות העסקתו הנוספת על פי חוזה בכיר. עוד קבע בית המשפט כי דרישת משרד הפנים לאייש את תפקיד המזכירה באמצעות מכרז הייתה כדין ולא נגעה לשיקולים זרים כלשהם כנטען על ידי התובעת. זאת ועוד, טענת התובע לאפליית בכירים ברשויות אחרות נדחתה מאחר שלא הביא ראיות, ומצבן הכלכלי של רשויות אלה נמצא טוב לאין שיעור מזה של מועצת התובע. לבסוף, קבע בית המשפט כי התובע אינו יכול לטעון להסתמכות על חתימה על חוזה בכיר, שכן אין מדובר בזכות נתונה, והוא היה מודע להתנגדות משרד הפנים. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעת והורה למועצה המקומית ולתובעת לשלם הוצאות מדינה בסך 3,500 ₪ ו-2,500 ₪ בתוספת מע"מ, בהתאמה.