עב"ל 26486-10-19

תקציר

התיק סובב סביב ערעור של חברה על גביית חובות בגין דמי ביטוח לאומי. החברה טענה כי השיהוי הממושך (כשבע שנים) בהקמת ועדת שומה לבחינת החוב, כמתחייב בחוק, צריך לבטל את הגבייה. בית המשפט מצדד במוסד, וקובע כי השיהוי בהקמת הוועדה אינו מצדיק שלילת החוב. ראשית, החברה לא הצליחה להוכיח קיומה של מדיניות כללית של המוסד לנטוש את גביית החובות במהלך ההמתנה לוועדה. שנית, החברה לא הראתה שינוי לרעה במצבה בשל העיכוב, מה גם שהסכימה לעכב את גביית החובות עד להקמת הוועדה. שלישית, העיכוב בהקמת הוועדה לא חייב דחיית הליך הביקורת השיפוטית, שניתן היה ליזום בבית הדין לעבודה. רביעית, ייחוס העיכוב למוסד הוא בעייתי, שכן הוועדה היא גוף עצמאי הממונה על ידי נציגים שונים. יתר על כן, בית המשפט מדגיש את אופיים המחייב של תשלומי הביטוח הלאומי, המהווים מקור מימון קריטי לפנסיה, ולכן חיוני לגבות אותם בחריצות. טענת החברה בדבר השיהוי בגבייה אינה נתמכת בעובדות ואינה מצדיקה פטור מתשלום. באשר לחבות הקונקרטית, בית המשפט קובע כי מחדליה הפרוצדורליים של החברה מונעים ממנה לתבוע בחינה מחדש של החוב לגופו. החברה לא ניצלה את ההזדמנויות שניתנו לה לטעון את טענותיה בפני ועדת השומה או קצין ההתנגדויות. לפיכך, בית המשפט אינו יכול לבחון לגופה של השומה. עם זאת, ערעור המוסד להטיל קנסות וריבית על החוב מתקבל. על החברה לפנות לגורם המוסמך בבקשה לפטור או להפחית חיובים אלה, אשר בית המשפט אינו יכול להכריע בהם מכיוון שהוא אינו הגוף המתאים לכך. לחברה יש 60 יום לפנות לאורגן המוסמך ובהמשך תוכל לערער על החלטתו בבית הדין לעבודה. סיכומו של דבר, ערעור החברה נדחה, וערעור המוסד מתקבל בעניין ביטול קנסות, כאשר לחברה שמורה הזכות לבקש ויתור או הפחתה. כל צד יישא בשכר טרחתו.