עת"מ 13590-08-10

תקציר

העתירה מערערת על החלטות המשיבים: הראשונה, סירוב להכיר בעותר כראש קהילת הברית המיסיונרית הנוצרית (CMA) בישראל; והשנייה, ביטול פטור חלקי מארנונה ממנו נהנה העותר במשך שנתיים, והדרישה ממנו לשלם את מלוא המסים. העותרת מבקשת ליהנות מפטור ממס ממנו נהנות עדות דתיות מוכרות, לפי פקודת הארנונה העירונית והארנונה הממשלתית (פיטורים), 1938. המשיב הראשון, הממונה על המחוז במשרד הפנים, סירב להכיר ביישוב העותרת, שכן הוא אינו נמנה עם הזרמים הדתיים המוכרים בצו המלך במועצה לארץ ישראל, 1947-1922, ולפיכך אינו זכאי לפטור ממס. המשיב השני, הממונה על גביית הארנונה, פעל בהתאם להחלטת המשיב הראשון. העותר טוען כי על המשיבים מוטלת החובה לבחון האם קהילתו ראויה להכרה כקהילה דתית, וכי הימנעות מכך פוגעת בחופש הדת שלו. עוד הוא טוען, כי שינוי המדיניות הפתאומי של המשיב השני וביטול הפטור ממס היה שלא כדין. עם זאת, בית המשפט קבע כי החלטות המשיבים היו סבירות, וכי סירובו של המשיב הראשון להכיר בקהילת העותרים כזרם דתי, שאינו נמנה עם הזרמים המוכרים רשמית, אינו פוגע בחופש הדת. בית המשפט קיבל את עמדת המשיב הראשון כי יש לפרש את המונח "קהילה דתית" באופן עקבי על פני חיקוקים שונים, וכי יש לפרש את הפטור ממס בצמצום. החלטתו של המשיב הראשון להיצמד להגדרת עדה דתית בצו המלך במועצה, ותיקונו של המשיב השני טעות בת שנתיים במתן פטור לעותר, נמצאו שתיהן סבירות. העתירה נדחתה, והעותר חויב בהוצאות המשפט של המשיבים.