ע"ע 300018/98

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך בין עובד למעסיקיו לשעבר על תנאי פיטוריו. העובד התקבל לעבודה בספטמבר/אוקטובר 1993 ופוטר במאי 1995. העובדת תבעה את המעסיקים לפיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, הודעה מוקדמת, שכר, פיצוי בגין הפרת חוזה לתקופה קצובה, פדיון ימי חופשה, הוצאות טלפון ופיצויי הלנה. בתוך כך, המעסיקים תבעו פיצויים בגין הפרת חוזה העבודה וביקשו להגביל את חופש העיסוק של העובד. בית הדין האזורי בירושלים קיבל חלקית את טענות העובד, והוביל את המעסיקים לערער על ההחלטה. בית הדין לערעורים דחה את מרבית ערעור המעסיקים ואישר את פסק דינו של בית הדין האזורי. יש לציין כי בית הדין לערעורים הסכים עם קביעתו של בית המשפט קמא כי העובד זכאי לשכר עבור תקופת המבחן, שכן בתקופה זו התקיימו יחסי עובד מעביד. בית הדין פסק גם בנושאים הנוגעים להוצאות טלפון, פיצויי פיטורים, פיצויי הלנה, הפרת חוזה עבודה ותום הלב של המעסיקים בפיטורי העובד. המעסיקים חויבו לשלם לעובד הוצאות משפט, בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית. ככלל, הערעור לא צלח ברובו עבור המעסיקים, שנדרשו גם הם לשלם עלויות נוספות אלה. פסק הדין ניתן בירושלים ב-15 בינואר 2002.