ת"מ 66378-11-15

תקציר

תגובת התובעת לבקשת הנתבעים להידחות נדחית. טענת התובעת, כי יש לדחות את בקשת הנתבעים לדחייה על הסף, מתקבלת. טענות התובע ביחס לטענת השיהוי מתקבלות, שכן בית המשפט מוצא כי אופייה של תביעה מינהלית שונה מזה של עתירה מינהלית, וגם השיקולים העומדים מאחורי השתיים שונים. טענות התובע בדבר היקפה של עילת התביעה מתקבלות בחלקן. בית המשפט מוצא כי חלק מהתביעות חסומות בזמן, שכן הוכרעו באופן סופי בפסקי דין קודמים. עם זאת, טענותיה של התובעת בדבר הפגיעה בזכות הטיעון שלה מתקבלות ויישמעו. עוד קובע בית המשפט כי יש להגביל את הפיצוי הנתבע על ידי התובע לפיצוי בגין הפרת זכות הטיעון, ולא בגין הפסדים כספיים מוחשיים. השופט מורה כי יהיה צורך להתאים את היקף גילוי המסמכים, העדים והראיות בהתאם להיקפה המצומצם של עילת התביעה. לבסוף, בקשת הנתבעים לדחות את התביעה בעילה של שיהוי נדחית, שכן התובע הלך בעבר ב"דרך המלך" בכך שהגיש בקשה מיידית לסעד אכיפה, והשיקולים העומדים מאחורי עתירות מנהליות אינם חלים על מקרה זה. השופט מגיע למסקנה כי לא יהיה צו להוצאות, שכן בקשת הנתבעים התקבלה באופן חלקי בלבד.