ערר 303/08

תקציר

עררים אלה עוסקים בתביעות זכויות במקרקעין ופיצויים בגין נזקים שנגרמו עקב אישור תכנית תל"א 3,4/9א', אשר קבעה הוראות לשיפור תוואי הרכבת בסמוך למושב יציץ. המערערים, חברי מושב יציץ, טענו לפגיעה באדמותיהם עקב מגבלות הבנייה של התוכנית, מפגעי רעש ופגיעה בפוטנציאל הקרקע. הם תבעו פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. המשיבים טענו כי התכניות הקודמות, תמ"א 23 ותיקוניה, כבר גרמו נזק וכי התכנית הנוכחית לא גרמה נזק נוסף. הוועדה נדרשה להחליט האם התכנית גרמה נזק לאדמות המערערים, ואם כן, האם ניתן לכמת ולפצות את הנזק. הוועדה מצאה כי בעוד שהתכניות הקודמות אכן השפיעו על שווי מקרקעי העוררים, ניתן לקבוע את היקף הנזק המדויק רק עם אישור תכנית תל"ל הנוכחית. כן קיבלו את טענת המשיבים כי הערכות המערערים לא זיהו די הצורך את השפעתן של תכניות קודמות על הקרקע. עם זאת, החליטה הוועדה שלא לדחות את הערר, ובמקום זאת מינתה שמאי מכריע שיבחן האם נגרם נזק, בהתחשב במצב התכנוני הקודם, במיקום של כל חלקה וברכיבי ההשבחה בתכנית. כמו כן היה על השמאי לקבוע את שיעור הנזק, ולכמת כל פיצוי המגיע למערערים. החלטת הוועדה כללה הנחיות מפורטות לשמאי והתוותה את אחריות הצדדים לכיסוי שכר טרחתו. למשיבים ניתנה גם האפשרות לתבוע פטור לפי סעיף 200 לחוק, במידת הצורך. בסופו של דבר, החלטת הוועדה נועדה לאזן בין האינטרסים של כל הצדדים המעורבים, להבטיח כי כל נזק שנגרם מהתכנית יפוצה תוך התחשבות במורכבותם של הליכי תכנון רב-שלביים ובנטל ההוכחה המוטל על המערערים.