עב"ל 10619-10-22

תקציר

בית הדין בחן את החומרים והטענות שהוצגו בערעור, ובסופו של דבר החליט לדחות את הערעור ולאשר את פסק הדין המקורי לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991. עניינו של המערער נסב סביב ביסוס תשתית עובדתית לטענת מיקרוטראומה, הדורשת הוכחת תנועות חוזרות ודומות המשפיעות על חלק גוף מסוים לאורך תקופות ממושכות. בית המשפט המחוזי לא מצא בסיס כזה, וציין כי עדותו של המערער נראתה מוגזמת וחסרת ראיות אובייקטיביות מספיקות. ערכאת הערעור טענה כי בדרך כלל אין היא מבטלת הערכות עדים של ערכאה נמוכה יותר, אלא אם כן מתקיימות נסיבות חריגות, שלא היו ברורות כאן. ערעורה של המערערת על המשקל שניתן לשאלון המעסיק נדחה אף הוא, שכן בית הדין מצא כי הוא משקף כראוי את תשובות המעסיק, וגם אם יתעלם מכך, אין בכך כדי לשנות את ממצאי בית הדין האזורי. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך שלילת תחולת ממצאים של רופאי שיניים אחרים על מצבו של המערער. באשר לטענה החלופית השנייה בעניין ליקוי תסמונת התעלה הקרפלית (CTS), היעדר תשתית עובדתית לבחינת הקשר הסיבתי לפגיעה בכתף או בצוואר הביא לדחיית התביעה. המערערת הודתה כי הפגיעה בכתף לא נגרמה כתוצאה מעבודה עם מכשירים רוטטים, ובכך ביטלה את הצורך להתייחס לטענות קשורות. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 4,000 ₪. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ויישלח אליהם.