ע"פ 196/85

תקציר

אזרח ישראלי, השוהה בשוויץ מזה עשרים שנה, הורשע פעמיים לפי סעיפים 12(ב) ו-17(ב)(2) לחוק הפיקוח על מטבע תשל"ח-1978 בכך שסירב, בשתי הזדמנויות שונות, למסור מידע על כספים ישראליים המוחזקים בשוויץ במהלך חקירות משטרה. המערער טען כי עומדת לו זכות השתיקה וכי חובת מסירת המידע המבוקש פוגעת בזכותו מפני הפללה עצמית, שכן מענה על השאלות יהווה עבירה פלילית על פי הדין השוויצרי. דעת הרוב של השופט לוין קבעה כי חוק הפיקוח על המטבע אינו שולל מאזרחים את זכות השתיקה, אך זכות זו מוגבלת למקרים שבהם התשובות יפליל את האזרח בעבירות פליליות קודמות בישראל. מאחר שהמערער סירב להשיב על שאלות בשתי הזדמנויות ומאחר שהאזהרה שנתן החוקר לא הטעתה את המערער, אישר בית המשפט את ההרשעה בסעיף השני. דעתו החולקת של השופט בך קבעה כי חוק הפיקוח על המטבע אינו מחייב אזרחים להשיב על שאלות שיש בהן כדי להפליל אותם, וכי זכות השתיקה משתרעת גם על מקרים שבהם מענה על השאלות יביא לאחריות פלילית במדינה זרה. זאת ועוד, מאחר שהחוקר הודיע למערער כי עומדת לו זכות השתיקה, סעיף ההרשעה השני לא יכול היה לעמוד. דעתו של השופט וינוגרד הסכימה עם השופט לוין בסעיף הראשון של ההרשעה הנוגע לחקירה הראשונה, אך הסכימה עם השופט בך בסעיף השני. לפיכך קיבל בית המשפט את הערעור בסעיף הראשון וזיכה את המערער, תוך שהוא דוחה את הערעור בסעיף השני.